WE כעת חוצים את חצי הדרך של הנסיגה שלנו. אלוהים לא גמור, יש עוד עבודה לעשות. המנתח האלוהי מתחיל להגיע למקומות העמוקים ביותר של הפציעה שלנו, לא כדי להטריד ולהפריע לנו, אלא כדי לרפא אותנו. זה יכול להיות כואב להתמודד עם הזיכרונות האלה. זה הרגע של התמדה; זה הרגע של הליכה באמונה ולא בראייה, תוך אמון בתהליך שרוח הקודש החלה בלבך. לידך עומדת האם המבורכת ואחייך ואחיותיך, הקדושים, כולם משתדלים עבורך. הם קרובים אליך עכשיו יותר מאשר היו בחיים האלה, כי הם מאוחדים במלואם לשילוש הקדוש בנצח, השוכן בתוכך בזכות טבילתך.

עם זאת, אתה עלול להרגיש לבד, אפילו נטוש כשאתה נאבק לענות על שאלות או לשמוע את האל מדבר אליך. אבל כמו שאומר המשורר, "לאן אוכל ללכת מרוחך? מנוכחותך, לאן אוכל לברוח?"^[1]תהילים 139: 7 ישוע הבטיח: "אני איתך תמיד, עד סוף העידן."^[2]מאט 28: 20המשך לקרוא →