IT נראה הרבה יותר מקלישאה בימינו: כמעט כולם אומרים שהזמן "עף ליד". יום שישי כבר כאן לפני שנדע. האביב כמעט נגמר-כְּבָר- ואני כותב לך שוב בשעות הקטנות של הבוקר (לאן עבר היום ??)
נראה שהזמן עף ממש. האם זה אפשרי הזמן מאיץ? או ליתר דיוק, זה הזמן להיות דחוס?
כשחשבתי על שאלה זו לפני זמן מה, נראה היה שהלורד ענה באנלוגיה טכנולוגית: ה- "Mp3". יש טכנולוגיה הנקראת "דחיסה" בה ניתן "לכווץ" את גודל השיר (כמות השטח או זיכרון המחשב שהוא תופס) מבלי להשפיע באופן ניכר על איכות הצליל.
כך גם נראה כי ימינו נדחסים, למרות שנראה שנייה אחת עדיין שנייה אחת.
אנו הולכים לקראת סוף הזמן. כעת ככל שאנחנו מתקרבים לסוף הזמן, כך אנו מתקדמים במהירות רבה יותר - זה מה שיוצא דופן. יש, כביכול, תאוצה משמעותית מאוד בזמן; יש תאוצה בזמן בדיוק כמו שיש תאוצה במהירות. ואנחנו הולכים מהר יותר ויותר. עלינו להיות קשובים מאוד לכך כדי להבין מה קורה בעולם של ימינו. —פר. מארי-דומיניק פיליפ, OP, הכנסייה הקתולית בסוף עידן, ראלף מרטין, עמ ' 15-16
סימן הזמנים
אולם דחיסה יכולה להתחיל להחמיר את איכות הצליל של שיר. ככל שיש יותר דחיסה, כך הצליל גרוע יותר. כך גם, ככל שהימים נראים יותר ויותר "דחוסים", ככל שיש יותר הידרדרות במוסר, בסדר האזרחי ובטבע.
כומר אמר לאחרונה שאלוהים מקצר את הימים ... כמעשה רחמים.
אם האדון לא היה מקצר את הימים ההם, איש לא היה ניצל; אך למען הנבחרים שבחר, הוא כן קיצר את הימים. (מרקוס 13:20)
שלנו הוא זמן של תנועה מתמשכת שמובילה לעיתים קרובות לחוסר מנוחה, עם סיכון של "לעשות לשם עשייה". עלינו לעמוד בפיתוי זה על ידי ניסיון "להיות" לפני שננסה "לעשות". –– POPE JOHN PAUL II, נובו מילניו אינוונט, נ. 15
לחץ כאן כדי בטל רישום or הירשם לכתב העת הזה.
