מתבייש בישו

תמונה מ תשוקתו של ישו

מאז הטיול שלי לארץ הקודש, משהו עמוק בפנים היה מסעיר, אש קדושה, רצון קדוש להפוך את ישו לאהוב וידוע שוב. אני אומר "שוב" כי לא רק שארץ הקודש בקושי שמרה על נוכחות נוצרית, אלא שהעולם המערבי כולו נמצא בקריסה מהירה של אמונה וערכים נוצריים,^[1]השווה כל ההבדל ומכאן, הרס המצפן המוסרי שלו. 

החברה המערבית היא חברה בה אלוהים נעדר במרחב הציבורי ולא נותר לה מה להציע לה. ולכן זו חברה בה מידת האנושות הולכת ואובדת יותר ויותר. בנקודות בודדות מתברר לפתע שמה שרע ומשמיד את האדם הפך לעניין מובן מאליו. —EMERITUS POPE BENEDICT XVI, מאמר: 'הכנסייה ושערוריית ההתעללות המינית'; סוכנות החדשות הקתולית, ה-10 באפריל, 2019

מדוע זה קרה? המחשבה הראשונה שעולה בראש היא שזה בגלל העושר שלנו. לאיש עשיר קשה יותר להיכנס לממלכת האל מאשר לגמל לעבור דרך עין המחט. המערב, מבורך מעבר לדמיון, הציץ בעצמה במראה ההצלחה והתאהב בדימוי שלה. במקום להודות בענווה ולהאדיר את מי שהעלה אותה, המערב הנוצרי השמין ושאנן, אנוכי ונרקיסיסט, עצלן ופושר, ובכך איבד את אהבתה הראשונה. בריק שהאמת אמורה למלא, א מהפכה קם עכשיו.

המרד הזה הוא רוחני בבסיסו. זהו מרד השטן כנגד מתנת החסד. ביסודו של דבר, אני מאמין שהאדם המערבי מסרב להינצל מחסדי האל. הוא מסרב לקבל ישועה ורוצה לבנות אותה לעצמו. "הערכים הבסיסיים" שמקדם האו"ם מבוססים על דחיית אלוהים שאני משווה עם הצעיר העשיר בבשורה. אלוהים הביט במערב ואהב אותו כי הוא עשה דברים נפלאים. הוא הזמין אותו להמשיך רחוק יותר, אך המערב חזר בו. הוא העדיף את סוג העושר שהוא חייב לעצמו בלבד.  —קרדינל שרה, הראלד הקתולי, ה-5 באפריל, 2019

אני מסתכל סביב ומוצא את עצמי שואל את השאלה שוב ושוב: "איפה הנוצרים? איפה הגברים והנשים שמדברים בלהט על ישו? איפה הזקנים חולקים את חוכמתם ומסירותם לאמונה? איפה בני הנוער עם האנרגיה והלהיטות שלהם? איפה מי שלא מתבייש בבשורה? " כן, הם שם בחוץ, אך מעטים כל כך, עד שהכנסייה במערב הפכה עובדתית וממש לשריד. 

בזמן שקראו את הנרטיב של התשוקה במיסה ברחבי הנצרות היום, שמענו בזה אחר זה מקרה אחר איך הדרך לגלגוליה נסללה בפחדנים. מי נותר בין ההמון שעמד מתחת לצלב חוץ משליח אחד וקומץ נשים נאמנות? כך גם אנו רואים את אבני הריצוף של הרדיפה של הכנסייה עצמה המונחות מדי יום על ידי פוליטיקאים "קתולים" שמצביעים למען תינוק, על ידי שופטים "קתולים" המשכתבים את החוק הטבעי, על ידי ראשי ממשלה "קתולים" המקדמים הומוסקסואליות, על ידי מצביעים "קתוליים" שמכניסים אותם לשלטון, ועל ידי אנשי דת קתולים שאומרים על זה מעט או כלום. פחדנים. אנחנו כנסיית הפחדנים! התביישנו בשמו ובמסר של ישוע המשיח! הוא סבל ומת בכדי לשחרר אותנו מכוח החטא, ולא רק שאיננו חולקים את הבשורה הטובה הזו מחשש להתייאש, אלא אנו מאפשרים לאנשים רשעים למסד את רעיונותיהם הרעים. אחרי 2000 שנה של הוכחה מוחצת לקיומו של אלוהים, מה לעזאזל, פשוטו כמשמעו, נכנס לגוף המשיח? יהודה יש ל. זה מה ש.

עלינו להיות מציאותיים וקונקרטיים. כן, יש חוטאים. כן, ישנם כוהנים בוגדים, בישופים ואפילו קרדינלים שלא מצליחים לשמור על צניעות. אבל גם, וזה גם חמור מאוד, הם לא מצליחים לאחוז באמת הדוקטרינרית! הם מביעים אוריינטציה של המאמינים הנוצרים בשפתם המבלבלת והמעורפלת. הם מזייפים ומזייפים את דבר האל, מוכנים להתפתל ולכופף אותו כדי לזכות באישור העולם. הם היהודים איסקריוטים של זמננו. —קרדינל שרה, הראלד הקתולי, ה-5 באפריל, 2019

אבל גם הדיוטות, אולי בעיקר הדיוטות, פחדניות. מתי אי פעם נדבר על ישו בעבודה, בקולג 'או ברחובות שלנו? מתי ננצל אי פעם את ההזדמנויות הברורות האלה לחלוק את החדשות הטובות ואת המסר של הבשורה? האם אנו טועים בביקורת על האפיפיור, בבסיסו של "נובוס אורדו", אוחז בשלטים של פרו-לייף, מתפלל את מחרוזת התפילה לפני המיסה, אופה עוגיות ב- CWL, שר שירים, כותב בלוגים ותורם בגדים כמי שממלא איכשהו את אחריותנו כנוצרים שהוטבלו?

... העד הטוב ביותר יתגלה כלא יעיל בטווח הארוך אם הוא לא מוסבר, מוצדק ... ויבוצע במפורש על ידי הכרזה ברורה וחד משמעית של האדון ישוע. החדשות הטובות שהוכרז על ידי עד החיים במוקדם או במאוחר צריכות להיות מוכרזות על ידי דבר החיים. אין שום בשורה אמיתית אם לא מוכרזים שמו, ההוראה, החיים, ההבטחות, הממלכה והמסתורין של ישוע מנצרת, בנו של האל. —פופ סנט. פאולוס השישי, אוונגלי נונטיאנדי, נ. 22; Vatican.va

מי שמתבייש בי ובדברי בדור חסר אמונה וחוטא זה, בן האדם יתבייש כאשר יבוא בתפארת אביו עם המלאכים הקדושים. (סימן 8:38)

הלוואי שיכולתי לשבת כאן ולהרגיש טוב עם עצמי. אני לא. אותם חטאים של מחדל הם רשימה ארוכה: אותם רגעים היססתי לומר את האמת; בפעמים שיכולתי לעשות את סימן הצלב, אבל לא עשיתי את זה; הפעמים שיכולתי לדבר, אבל "לשמור על השלום"; את הדרכים בהן קברתי את עצמי בעולם שלי של נוחות ורעש טובע את הנחיותיה של הרוח ... תוך כדי מדיטציה על התשוקה היום, בכיתי. מצאתי את עצמי מבקש מישוע שיעזור לי לא לפחד. וחלק ממני הוא. אני עומד בקווי החזית במשרד הזה כנגד גאות השנאה ההולכת וגוברת כלפי הכנסייה הקתולית. אני אב ועכשיו סבא. אני לא רוצה להיכנס לכלא. אני לא רוצה שהם יקשרו לי את הידיים ויקחו לי מקומות שאני לא רוצה ללכת אליהם. זה הופך להיות יותר אפשרי מיום ליום.

אבל אז, בתוך הרגשות הללו, עמוק בלבי, עולה אש קדושה, זעקה שעדיין נסתרת, עדיין ממתינה, עדיין בהריון מכוח רוח הקודש. זו צעקת התחייה, זעקת חג השבועות: 

ישוע המשיח אינו מת. הוא חי! הוא קם! האמינו בו והצילו!

אני חושב שזה היה שם בקבר הקדוש בירושלים בחודש שעבר שם נולד זרע הבכי הזה. כי כשיצאתי מהקבר מצאתי את עצמי אומר למי שיקשיב לי: “הקבר ריק! זה ריק! הוא חי! הוא קם! "

אם אני מטיף לבשורה, אין זו סיבה שאתפאר, שהרי הוטלה עלי חובה, ואוי לי אם אני לא מטיף לה! (קורינתים א ’, ט’: 1)

אני לא יודע לאן אנחנו הולכים מכאן, אחים ואחיות. כל מה שאני יודע הוא שמתישהו ישפטו אותי, לא על מידת אהבתי בפייסבוק או כמה קנו את התקליטורים שלי, אלא על האם הבאתי את ישו לאלה שבקרבי או לא. בין אם הטמנתי את הכישרון שלי באדמה או השקעתי אותו בכל מקום ובכל זמן שיכולתי. המשיח ישוע אדוני, אתה שופט שלי. אתה שאתה צריך לחשוש ממנו - לא האספסוף הַכָּאָה בדלתותינו.

האם אני מחפש כעת את טובת הגברים או את האל? או שאני מנסה לרצות גברים? אם עדיין הייתי נעים לגברים, לא הייתי צריך להיות משרת של ישו. (גלטים 1:10)

וכך, היום, ישוע, אני נותן לך את קולי פעם נוספת. אני נותן לך את חיי ממש. אני נותן לך את דמעותיי - גם את הצער שלי על ששתקתי, וגם את אלה שנופלות עכשיו על מי שעדיין לא מכיר אותך. ישו ... אתה יכול להאריך את "זמן הרחמים" הזה? ישוע, האם אתה יכול לבקש מהאב, שוב, לשפוך את רוחו על אלה שאוהבים אותך כדי שנהיה שליחים אמיתיים של דברך? שתהיה לנו גם אפשרות למסור את חיינו למען הבשורה? אלוהים, שלח אותנו לקציר. ישוע, שלח אותנו לחושך. אלוהים, שלח אותנו לכרם ותן לנו להביא שפע נפשות הביתה, לגנוב אותם מציפורניו של אותו דרקון תופת. 

ישוע, שמע את זעקתנו. אבא שמע את בנך. ובא רוח הקודש. בואי רוח קדושה!

ישנם ערכים שאסור לעולם לזנוח אותם לערך גדול יותר ואף לעלות על שימור החיים הפיזיים. יש מות קדושים. אלוהים הוא (בערך) יותר מאשר הישרדות פיזית בלבד. חיים שייקנו בהכחשת האל, חיים שמבוססים על שקר סופי, הם אי-חיים. מות קדושה היא קטגוריה בסיסית של קיום נוצרי. העובדה כי מות קדושים כבר אינו הכרחי מבחינה מוסרית בתיאוריה שאותה דגלו בוקקל ורבים אחרים מלמדת שעצם המהות של הנצרות עומדת כאן על כף המאזניים ... הכנסייה של ימינו היא יותר מתמיד "כנסיית החללים" ובכך היא עד לחיים החיים אלוהים. —EMERITUS POPE BENEDICT XVI, מאמר: 'הכנסייה ושערוריית ההתעללות המינית'; סוכנות החדשות הקתולית, ה-10 באפריל, 2019

זה לא הזמן להתבייש בבשורה. זה הזמן להטיף לו מהגגות. - האפיפיור סנט ג'ון פול השני, הומילי, פארק מדינת צ'רי קריק הומילי, דנבר, קולורדו, 15 באוגוסט 1993; Vatican.va

התמיכה הכספית והתפילות שלך הן הסיבה
אתה קורא את זה היום.
 יתברך ותודה. 

לנסוע עם מארק פנימה אל האני עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.