מצולק, אך לא שבור
חלש, אבל לא פושר
רעב, אבל לא רעב
הקנאות מכלה את נפשי
אהבה טורפת את ליבי
רחמים כובשת את רוחי
חרב ביד
אמונה מלפנים
עין על ישו
הכל בשבילו
מצולק, אך לא שבור
חלש, אבל לא פושר
רעב, אבל לא רעב
הקנאות מכלה את נפשי
אהבה טורפת את ליבי
רחמים כובשת את רוחי
חרב ביד
אמונה מלפנים
עין על ישו
הכל בשבילו
זה יובש אינו דחיית אלוהים, אלא רק מבחן קטן כדי לראות אם אתה עדיין סומך עליו -כשאתה לא מושלם.
לא השמש נעה אלא כדור הארץ. כך גם אנו עוברים עונות בהן אנו נשללים מנחמות ומושלכים לחשיכת הבדיקות החורפיות. ובכל זאת, הבן לא זז; אהבתו ורחמיו בוערים באש גוזלת ומחכים לרגע הנכון בו אנו מוכנים להיכנס לאביב חדש של צמיחה רוחנית ולקיץ של ידע חדור.
תשווע לא מוריד את הצלבים שלנו - הוא עוזר לנו לשאת אותם.
לעתים קרובות כל כך בסבל אנו מרגישים שאלוהים נטש אותנו. זו אי-אמת איומה. ישוע הבטיח להישאר איתנו "עד סוף העידן."
שמני סבל
אלוהים מתיר סבל מסוים בחיינו, בדיוק ובטיפול של צייר. הוא מאפשר קורטוב של הבלוז (צַעַר); הוא מערבב פנימה מעט אדום (אי צדק); הוא משלב מעט אפור (חוסר נחמה) ... ואפילו שחור (מזל רע).
אנו טועים במשיכת שערות המברשת הגסות בדחייה, נטישה ועונש. אבל אלוהים בתכנית המסתורית שלו, משתמש ב שמני סבל- שהוכנס לעולם על ידי חטאנו - ליצור יצירת מופת, אם נאפשר לו.
אבל לא הכל צער וכאב! אלוהים מוסיף לבד זה צהוב (נחמה), סגול (שלום), וירוק (רחמים).
אם המשיח עצמו יקבל את ההקלה של שמעון נושא את צלבו, נחמת ורוניקה שמנגבת את פניו, את נחמתן של הנשים הבוכות בירושלים ואת נוכחותן ואהבתם של אמו וחברתו האהובה ג'ון, לא הוא, המצווה עלינו להרים את הצלב שלנו וללכת אחריו, לא לאפשר גם נחמות בדרך?
אבל האם אנחנו באמת יכולים לטוס לשמיים רק במתיחת האמונה (ראה את ההודעה של אתמול)?
לא, חייבים להיות לנו גם כנפיים: צדקה, שהיא אהבה בפעולה. אמונה ואהבה פועלים יחד, ובדרך כלל אחד בלי השני משאיר אותנו כבולי אדמה, כבולים לכוח המשיכה של הרצון העצמי.
אבל אהבה היא הגדולה שבהן. רוח לא יכולה להרים חלוק נחל מהאדמה, ובכל זאת, גוף גוף ג'מבו, עם כנפיים, יכול להמריא לשמיים.
ומה אם אמונתי חלשה? אם אהבה, המתבטאת בשירות לרעך חזקה, רוח הקודש באה כרוח אדירה, ומרימה אותנו כאשר האמונה אינה יכולה.
If I have faith to move mountains, but have not love, I am nothing.
-רחוב. פול, א 'קור' 1
שתיים לפני ימים כתבתי על קשת נח - סימן למשיח, אור העולם (ראה אות ברית.) יש בזה אמנם חלק שני, שהגיע אליי לפני מספר שנים כשהייתי בבית מדונה בקומברמיר, אונטריו.
קשת זו מגיעה לשיאה והופכת לקרן אור בהירה אחת הנמשכת 33 שנה, לפני כ -2000 שנה, בדמותו של ישוע המשיח. כשהוא עובר דרך הצלב, האור מתפצל לשלל צבעים שוב. אך הפעם, הקשת מאירה לא את השמים, אלא את לב האנושות.
בורא עולם משאיר, כאות לבריתו עם נח, א קשת בשמיים.
אבל למה קשת?
ישוע הוא אור העולם. אור, כשהוא נשבר, נשבר לצבעים רבים. אלוהים כרת ברית עם עמו, אך לפני שבא ישוע, הסדר הרוחני עדיין נשבר -שבור- עד שישוע בא ואסף לעצמו את כל הדברים והפך אותם ל"אחד ". אפשר לומר את לַחֲצוֹת הוא הפריזמה, מקום האור.
כשאנחנו רואים קשת, עלינו לזהות אותה כ- סימן המשיח, הברית החדשה: קשת הנוגעת לגן עדן, אך גם לאדמה ... המסמלת את הטבע הכפול של ישו, שניהם אלוהי ו בן אנוש.
In all wisdom and insight, he has made known to us the mystery of his will in accord with his favor that he set forth in him as a plan for the fullness of times, to sum up all things in Christ, in heaven and on earth.
-אפסיים, 1: 8-10
אוּלַי זה רק החורף המתון, ולכן כולם בחוץ במקום לעקוב אחר החדשות. אבל היו כמה כותרות מטרידות במדינה שבקושי פרעו נוצה. ובכל זאת, יש להם את היכולת להשפיע על העם הזה לדורות הבאים:
כאשר הייתי חופשי זמן מה ניסויים ופיתויים, אני מודה שחשבתי שזה סימן לגדילה בקדושה ... סוף סוף ללכת בצעדים של ישו!
... עד שהאב הוריד את רגלי בעדינות לאדמה של פּוּרעָנוּת. ושוב הבנתי כי בכוחות עצמי אני פשוט עושה צעדים לתינוק, מועד ומאבד את שיווי המשקל.
אלוהים לא מניח אותי כי הוא כבר לא אוהב אותי ולא נוטש אותי. במקום זאת, אז אני מכיר בכך שהצעדים הגדולים ביותר בחיים הרוחניים נעשים, ולא מזנקים קדימה, אלא למעלה, חזרה לזרועותיו.
שלום היא מתנת רוח הקודש,
לא מותנה בתענוג ובסבל הבשר. זה פרי,
נולד במעמקי הרוח, כמו שנולד יהלום
in
מה היא
עומקים
of
מה היא
כדור הארץ…
הרבה מתחת לשמש או לגשם.
IT הוא יום יוצא דופן בקנדה. כיום, המדינה הזו הפכה לשלישית בעולם שמאפשרת לחוק נישואים חד מיניים. כלומר, הגדרת הנישואין בין גבר לאישה להדרת כל האחרים, כבר לא קיימת. הנישואין הם כעת בין שני אנשים.