נצרות שמשנה את העולם

מילת ה- NOW בנושא קריאות המונים
ל -28 באפריל 2014
יום שני בשבוע השני של חג הפסחא

שם היא שריפה אצל הנוצרים הראשונים ש צריך להיות מוערך מחדש בכנסייה היום. זה מעולם לא נועד לצאת. זו המשימה של אמנו הקדושה ורוח הקודש בזמן הרחמים הזה: להביא לחייו של ישו בתוכנו, לאור העולם. הנה סוג האש שחייב לבעור בקהילות שלנו שוב:

בזמן שהתפללו, המקום שבו התכנסו רעד, וכולם התמלאו ברוח הקודש והמשיכו לדבר את דבר אלוהים בתעוזה. (קריאה ראשונה)

או שמא ג'ון הנרי ניומן הקדוש ברוך הוא מתאר את הכנסייה במקומות רבים כיום?

השטן עשוי לאמץ את כלי הנשק המדאיגים יותר - הוא עלול להסתיר את עצמו - הוא עשוי לנסות לפתות אותנו בדברים קטנים, וכך להזיז את הכנסייה, לא בבת אחת, אלא לאט לאט מעמדה האמיתי. אני כן מאמין שהוא עשה הרבה בדרך הזו במהלך המאות האחרונות ... זו המדיניות שלו לפצל אותנו ולחלק אותנו, לעקור אותנו בהדרגה מסלע הכוח שלנו. - דרשה IV: רדיפת האנטיכריסט

מהי 'העמדה האמיתית' שלנו, המרכז שלנו? האם זה לגייס כספים לתוכניות קהילה? להיות מסוגל לצטט את הקטכיזם? להתנדב בבנק המזון? להיות לקטור או לפתח מיסה? להיות אבירי קולומבוס או חבר ב- CWL? ככל שהדברים האלה טובים, הם לא המרכז - הם לא ה raison d'être של הכנסייה. אנו קיימים על מנת להעביר אוונגליזציה, כתב פאולוס השישי. ^[1]Evangelii nuntiandi, נ. 14 אנו קיימים בכדי להביא את האור של ישו אל תוך החושך שכיום שולט בפוליטיקה, מסחר, מדע, ייצור מזון וחינוך. אבל אנחנו לא יכולים להביא אור שאין לנו. המרכז מאוד, אם כן, הוא ישוע. הוא חייב להיות בלב כל מה שאנחנו עושים, מקור כוחנו, פסגת המטרות שלנו. עלינו להראות כקיצוניים לעולם - אבל זו באמת רק נצרות רגילה. מעשי השליחים צריכים להיות הנורמה.

קריאת מעשי השליחים עוזרת לנו להבין שבתחילת הכנסייה המשימה אד ג'נטס (לאומות) ... נחשב למעשה לתוצאה הרגילה של החיים הנוצרים, שכל מאמין היה מחויב אליו בעד התנהלות אישית ובאופן הכרזה מפורשת במידת האפשר. -רחוב. ג'ון פול II, רדפורטיס מיסיו, אנציקליים, נ. 27

איך אוכל להביא את האור הזה לעולם? אני מעז לומר ששכחנו. איבדנו את הדרך! אנו יודעים לשמור על אורות הקהילה דולקים אך לא את אור ליבנו, זה אשר באמת מושך נשמות למשיח. עלינו להיות באמת נולד מחדש!

אמן, אמן, אני אומר לך, אלא אם כן מישהו נולד ממים ורוח הוא לא יכול להיכנס לממלכת האל. (הבשורה של היום)

קתולים רבים נולדו ממים בטבילה, אך עלינו להיוולד גם מרוח. ורוח הקודש "חתומה בנשמה" בסקרמנט האישור משתחררת, כמו א נהר מים חיים, כשאנחנו נכנסים ל- פְּגִישָׁה עם אלוהים.

אשרי כל המקלטים באדון. (תגובת תהילים)

הלב שלנו כמו סוללה. המטען בתוכם נותר רדום עד א הקשר עשוי, ו ואז כוח זורם. כמו שלסוללה יש שני מוטות, אנחנו חייב גם ליצור שני חיבורים.

עלינו ראשון לחבר את ליבנו לאלוהים באמצעות תפילה - לא מילים ריקות - אלא אנחות וגניחות, תחנונים ושבחים מהלב. ניתן לסכם זאת במילה אחת: רצון עז. רעב לאלוהים. שני, עלינו להתחבר לשכנו באהבה אותנטית. כן, כשאנחנו אוהבים ומשרתים את שכנו, אז הקשר לאלוהים מוצא את מוצאו - והכוח זורם.

אלה שני הקטבים שמביאים את הנפש המתה לחיים; שממריצים את הלב ומביאים חזון ותכלית לתודעה; שממש הופכים אותנו למשואות של אור רוחני ושליחים אמיתיים. אוי כמה אנחנו צריכים נוצרים כאלה היום! אתם, הקוראים האהובים, נבחרים על ידי אלוהים למטרה זו. אמור "כן" לאלוהים, "כן" למריה, "כן" לרוח הקודש כדי שישוע ימלוך דרכך.

קריאה רלוונטית:

• אהבה ראשונה אבודה