ONE יכול לסכם את חמשת הכתבים האחרונים, מתוך הנמר בכלוב ל הלב הרוקי, בביטוי הפשוט: להתלבש במשיח. או כפי שניסח זאת סנט פול:
... לבש את אדון ישוע המשיח, ואל תעשה שום דבר לרצונות הבשר. (רום 13:14)
אני רוצה לעטוף את הכתבים האלה יחד, לתת לך תמונה וחזון פשוט של מה שישוע מבקש ממך ואותי. עבור רבים המכתבים שאני מקבל מהדהדים את מה שכתבתי בהם הלב הרוקי... שאנחנו רוצים להיות קדושים, אבל להתאבל שאנחנו נופלים כל כך מקדושה. זה לעתים קרובות בגלל שאנחנו שואפים להיות פרפר לפני נכנס לפקעת ...
הזחל והפרפר
הזחל אינו היצור היפה ביותר. הוא מחליק על הקרקע עד שלבסוף הוא טווה פקעת. בתוך "קבר" המשי הזה יש א מטמורפוזה-שינוי מיצור אחד ליצור אחר לגמרי, פרפר.
כאשר אנו נטבלים, אלוהים ממש נותן לנו טבע חדש באמצעות כוחה של רוח הקודש. הטבע הנופל שלנו, שנהרס על ידי החטא הקדמון, מוסר, וניתן לנו טבע חדש שנעשה בצלמו. כעת, יש המשווים זאת לפרפר, כשהנשמה הטבולה מגיחה כמו זחל ממי הטבילה לתוך יצור חדש. אם זה המקרה, אז למה אני מרגיש משהו מלבד חדש, לעתים קרובות נאבק עם הרגלים ישנים וחטאים כמו האני הישן והמחליק שלי? אני לא עף אלא נופל.
השוואה טובה יותר עשויה להיות הסקרמנט של
הטבילה היא ה הולדת של הזחל. שכן, במצב החטא הקדמון, אנחנו באמת מתים למשיח, נפרדים לנצח. אבל בישוע, יש לנו תקווה לחיים חדשים. הוא בכור הבריאה, ה ראש של פרפר האם, שהוא הגוף שלו, הכנסייה. אני "נולד מחדש" דרך הסקרמנטים שלה. אני חלק מה"זחלים" שיוצאים מאגן הטבילה. אני עדיין לא מתגלה כפרפר, אלא כזחל שמכיל את הקוד הגנטי המלא כדי להפוך לכזה. בטבילה, הפוטנציאל המלא ניתן כעת בחסד להפוך למי שאני באמת נועדתי להיות: נשמה, חופשית לחלוטין, מסוגלת באופן מלא לא רק לעוף לאלוהים, אלא להמריא מעל העולם ותשוקותיו הבשרניות עם כנפי רוּחַ.
המאשימה
כאן טמונה נקודת ההתקפה של השטן על ילדיו של אלוהים. הוא מאשים אותנו שאנחנו לא "מושלמים", לא "קדושים". "אתה צריך להיות פרפר, אבל אתה רק רימה!" הוא מגחך. אתה רואה איך המילים שלו תמיד נראות נכונות בערך הנקוב, אבל הן לא המציאות המלאה. כן, אנחנו אמורים להיות פרפרים, אבל בחולשתנו אנחנו באמת כמו רימות שעדיין אינן יכולות לעוף. אבל אלוהים יודע זאת!זו הסיבה שהוא שלח את רוח הקודש לסיים את העבודה שהחלה במשיח:
אני סמוך ובטוח בזה, שמי שהחל בעבודה טובה בך ימשיך להשלים אותה עד יום המשיח ישוע. (פיל 1: 6)
אפילו סנט פול הודה שהוא עדיין "בבנייה":
אחים, אני מצדי לא רואה את עצמי השתלטתי. רק דבר אחד: שוכח את מה שמסתתר מאחור אבל מתאמץ קדימה למה שצפוי, אני ממשיך במרדף אחר המטרה, פרס קריאתו של אלוהים כלפי מעלה, במשיח ישוע. (פיל 3: 13-14)
אז למה אנחנו מאמינים למאשים אם אפילו דבר אלוהים בהשראתו אינו מדבר על "קדושה מיידית" אלא על תהליך של טרנספורמציה, שבסופו של דבר לא הושלם עד השמים?
כולנו, מביטים בפנים חשופות על תפארת האדון, הופכים לאותה תמונה מפאר לתפארת, כמו מהאדון שהוא הרוח. (2 קור 3: 18)
המטרה שלנו כמאמינים היא להיות כמו פרפר המופת - מרים הבתולה הקדושה: פשוט להיכנס לתוך הגולם של רצון האל שבו תתרחש שינוי באמצעות כוחו של אלוהים, לא שלנו. לשם אנחנו באים עם כל האבק והלכלוך של ההחלקה החוטאת שלנו, מתוך אמון שהוא יכול לגרום לכל הדברים לעבוד לטובה.
כניסה לקוקון: בדידות ושירות
בטבע, הזחל מוצא לעתים קרובות מקום של בדידות כדי לבנות את הגולם שלו. זה מסמל את ההכרח להיכנס לבדידות של תפילה. ישוע דיבר על הגולם הזה:
כשאתה מתפלל, לך לחדר הפנימי שלך, סגור את הדלת והתפלל לאביך בסתר. ואביך הרואה בסתר ישלם לך. (מתי ו':6)
'כשאתה מתפלל', כאשר אתה נכנס לחדר הסודי של לבך, אלוהים יתן לך יותר ויותר את החסדים והכוח לשנות את האני הפנימי שנולד בטבילה. עם זאת, אם תמציא תירוצים כדי להימנע מהפקעת הזו, שאין לך זמן או שהוא יבש מדי או שהתפילה מיועדת רק לאנשים "קדושים", אז המטמורפזה תהיה רחוקה מאוד... אם בכלל. כי פרפר האם מלמד אותנו:
התפילה מטפלת בחסד שאנחנו צריכים ... -הקתכיזם של הכנסייה הקתולית, n.2010
חוסר תפילה פירושו חוסר בחסדים שאתה צריך.
תפילה היא חיי הלב החדש. -הקתכיזם של הכנסייה הקתולית, n.2697
שום תפילה לא פירושה, פשוט, הלב החדש שלך גוסס, לא שואב את החיים הדרושים לו לשינוי. מה עוד אני צריך לומר? להחליט על תפילה זה להחליט עבור אלוהים, או ליתר דיוק, מערכת יחסים עם אותו אשר לבדו יכול לשנות אותך:
... תפילה היא מערכת היחסים החיים של ילדי אלוהים עם אביהם ... —CCC, מס '2565
(גדלתי האדם הכי היפר ומפושט שאתה יכול לדמיין. אם תפילה אפשרית עבורי, זה אפשרי עבור מִישֶׁהוּ.)
הגולם הוא לא רק מקום של התייחדות בלב, אלא מקום בממלכה. וישוע אמר לנו בדיוק איפה המקום הזה צריך להיות:
...המשפיל את עצמו יתעלה... אדרבא, כל הרוצה להיות גדול בקרבך יהיה עבדך;
מי שרוצה להיות ראשון ביניכם יהיה עבד של כולם (לוקס י"ד:14; מרקוס י"ו:11-10)
באמצעות שירות צנוע, השפלים מטפלים
illar יועלה עד פרפר יפה. כפי שכתבתי ב הלב הרוקי, צריך שיהיה לנו לב של משרת כדי לשאת פרי.
כל הנשאר בי ואני בו, ישא פירות רבים, כי בלעדיי אינך יכול לעשות דבר...
אם תשמרו את מצוותיי, תישארו באהבתי, כשם ששמרתי את מצוות אבי ונשארתי באהבתו.
(יוחנן ט"ו:15, 5)
מי לא יכול לקום מהשולחן ולהיות הראשון להתחיל מנות? מי לא יכול לקום מהספה ולכסח את הדשא של האלמנה הקשישה או לגרוף מדרכה של קשיש? מי לא יכול להחליף חיתול בלי שישאלו אותו או להוציא את הזבל? או לשבת ולהקשיב למישהו שמוציא את הלב שלו? זו המשמעות של ישוע להיות משרת: לעשות את רצון האל המתבטא בכל יום בחובה הפשוטה של הרגע. קל עולו ומשא קל. אבל לעתים קרובות, בתהליך השירות, אנו נלחמים בעצלנות, באנוכיות או בפיתוי שלנו. זהו חלק מהפקעת - החושך של הגולם. אבל זה לא אומר שאתה לא גדל בו. זה אומר בפשטות שאתה עדיין צריך מושיע, אתה צריך את רחמיו, אתה צריך את החסד של הגולם.
פשוט עשה זאת
אם תיכנס לתוך הפקעת הזו של תפילה ושירות, התבוננות ופעולה, אז משהו מדהים יתחיל להתרחש. חייו של ישוע, אותו "קוד גנטי" רוחני שנכתב בלבכם בטבילה, יתחילו להתפתח. אתה באמת תתחיל להצמיח את כנפי הרוח (כלומר, החופש לעוף מעל שלשלאות החטא); עיני הבן (כלומר, חוכמה); וצבעי האב (כלומר סגולה וקדושה). אבל זה לוקח זמן, אח יקר. זה לוקח סבלנות, אחות יקרה. הגולם הוא מקום של חושך; של המתנה; של ויתור על הישן כדי לקבל את החדש. זה המקום של קרב, של החלטה, של התחלה מחדש. זה המקום של האמונה והכניעה שבו לפעמים אנחנו מרגישים שאלוהים נטש אותנו בגלל שלדעתנו אנחנו חסרי כנפיים ועיוורים.
אבל הוא עונה:
ילד שלי, זה מה שאתה רואה. ובכל זאת, אתה כאן בפקעת, בחרת להתחיל מחדש ולהישאר איתי. אל תשפוט את עצמך, כי אינך יכול לראות את הכנפיים צומחות, לחוץ מהעין. עיניך מכוסות על ידי סרט החושך והניסיון ואפילו בידי שלי כדי שלא תתגאה ביופי שצומח בפנים. אל תשפוט, כי אני הבורא, ואני יודע מתי הילדים שלי מוכנים לעוף... אתה צריך רק לסמוך כמו ילד קטן ולהתמיד שתתלבש בי.
כי אתה מת, וחייך נסתרים עם המשיח באלוהים. כאשר המשיח חייך יופיעו, אז גם אתה תופיע איתו בתפארת. מות, אם כן, את החלקים בך שהם ארציים: חוסר מוסריות, טומאה, תשוקה, תשוקה רעה ותאוות בצע שהיא עבודת אלילים... כעס, זעם, זדון, לשון הרע ושפה מגונה יוצאת מפיך. הפסיקו לשקר זה לזה, כי הורדתם את האני הישן עם שיטותיו ולבשתם את האני החדש, המתחדש, לידע, בצלם יוצרו. לבשו אז, כבחירי ה', קדושים ואהובים, חמלה מעומק הלב, חסד, ענווה, עדינות וסבלנות, סובלים איש עם רעהו וסולחים זה לזה, אם יש לאחד תלונה כלפי רעהו; כמו שה' סלח לך, כך גם עליך לעשות. ועל כל אלה לבשו אהבה, כלומר קשר השלמות. (קול ג 3-3)
קריאה רלוונטית:
כאשר אתה נכשל שוב ושוב, התחל שוב ושוב: מתחילים שוב
תקווה לנשמה המיואשת: מילה אחת
תקווה לנשמה בחטא מוות: לאלה שבחטא תמותה
