IN על יום 3 דיברנו צלם אלוהים שלנו, אבל מה לגבי צלם אלוהים שלנו? מאז נפילת אדם וחוה, דמותנו של האב התעוותה. אנו רואים אותו מבעד לעדשת הטבע והיחסים האנושיים שלנו... וגם זה צריך להירפא.
בואו נתחיל בשם האב, והבן, ורוח הקודש, אמן.
בוא רוח הקודש, ותחדור דרך המשפטים שלי עליך, של אלוהים שלי. תן לי עיניים חדשות כדי לראות את האמת של הבורא שלי. תן לי אוזניים חדשות לשמוע את קולו הרך. תן לי לב בשר במקום לב של אבן שבנה כל כך הרבה פעמים חומה ביני לבין האב. בואי רוח הקודש: שרוף את יראת אלוהים שלי; לנגב את דמעותיי מתחושת נטוש; ועזור לי לסמוך על כך שאבי תמיד נוכח ולעולם לא רחוק. אני מתפלל דרך ישוע המשיח אדוני, אמן.
בואו נמשיך בתפילה שלנו, נזמין את רוח הקודש למלא את ליבנו...
בוא רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
ותשרוף את פחדי, ותמחה את דמעותיי
ובטוח שאתה כאן, רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
בואי רוח הקודש, בואי רוח הקודש
ותשרוף את פחדי, ותמחה את דמעותיי
ובטוח שאתה כאן, רוח הקודש
ותשרוף את פחדי, ותמחה את דמעותיי
ובטוח שאתה כאן, רוח הקודש
בואי רוח הקודש…
-מארק מאלט, מ תן לאדון לדעת, 2005©
לוקח מלאי
כאשר אנו מגיעים לימים האחרונים של נסיגה זו, מה היית אומר שהדמות שלך של האב השמימי היא היום? האם אתה רואה בו יותר את התואר שהעניק לנו פאולוס הקדוש: "אבא", שפירושו בעברית "אבא"... או כאבא רחוק, שופט קשוח שתמיד מרחף מעל חוסר השלמות שלך? אילו פחדים או התלבטויות מתמשכים יש לך לגבי האב, ומדוע?
הקדישו כמה רגעים ביומן שלכם כדי לרשום את מחשבותיכם כיצד אתם רואים את אלוהים האב.
עדות קטנה
נולדתי כקתולי ערש. מהגיל הצעיר ביותר, התאהבתי בישו. חוויתי את השמחה של לאהוב, לשבח וללמוד עליו. חיי המשפחה שלנו היו ברובם מאושרים ומלאים בצחוק. אה, היו לנו ריבים... אבל ידענו גם לסלוח. למדנו איך להתפלל ביחד. למדנו איך לשחק ביחד. עד שעזבתי את הבית, המשפחה שלי הייתה החברים הכי טובים שלי, והיחסים האישיים שלי עם ישו המשיכו לצמוח. העולם נראה כמו גבול יפה...
בקיץ של שנתי ה-19, תרגלתי מוזיקה המונית עם חבר כשהטלפון צלצל. אבא שלי ביקש ממני לחזור הביתה. שאלתי אותו למה אבל הוא אמר, "פשוט תחזור הביתה." נסעתי הביתה, וכשהתחלתי ללכת אל הדלת האחורית, הייתה לי הרגשה שהחיים שלי עומדים להשתנות. כשפתחתי את הדלת, המשפחה שלי עמדה שם, כולם בכו.
"מה??" שאלתי.
"אחותך מתה בתאונת דרכים."
לורי הייתה בת 22, אחות נשימתית. היא הייתה אדם יפה שמילא חדר בצחוק. זה היה 19 במאי 1986. במקום הטמפרטורות המתונות הרגילות סביב 20 מעלות, זו הייתה סופת שלגים מטורפת. היא חלפה על פני מפלסת שלג על הכביש המהיר וגרמה להבלטה, וחצתה את הנתיב לתוך משאית מתקרבת. האחיות והרופאים, עמיתיה, ניסו להציל אותה - אבל זה לא היה כך.
אחותי היחידה נעלמה... העולם הציורי שבניתי התמוטט. הייתי מבולבל והלם. גדלתי כשאני רואה את ההורים שלי נותנים לעניים, מבקרים קשישים, עוזרים לגברים בכלא, עוזרים לנשים בהריון, מקימים קבוצת נוער... ומעל הכל אוהבים אותנו הילדים באהבה עזה. ועכשיו, אלוהים קרא הביתה לבתם.
שנים אחר כך, כשהחזקתי את התינוקת הראשונה שלי בידיים, חשבתי לעתים קרובות על ההורים שלי אוחזים בלורי. לא יכולתי שלא לתהות כמה קשה יהיה לאבד את החיים הקטנים והיקרים האלה. ישבתי יום אחד והשמעתי את המחשבות האלה למוזיקה...
אני אוהב אותך מותק
ארבע בבוקר כשהבת שלי נולדה
היא נגעה במשהו עמוק בתוכי
הייתי נפעמת מהחיים החדשים שראיתי ואני
עמדתי שם ובכיתי
כן, היא נגעה במשהו בפנים
אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
אתה הבשר שלי ושלי
אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
עד כמה שתגיע, אני אוהב אותך כל כך
מצחיק איך הזמן יכול להשאיר אותך מאחור,
תמיד בתנועה
היא הגיעה לגיל שמונה עשרה, עכשיו רק לעתים רחוקות רואים אותה
בבית הקטן והשקט שלנו
לפעמים אני מרגישה כל כך לבד
אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
אתה הבשר שלי ושלי
אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
עד כמה שתגיע, אני אוהב אותך כל כך
לפעמים בקיץ, העלה נושר מוקדם מדי
הרבה לפני שהוא פורח במלואו
אז כל יום עכשיו, אני משתחווה ומתפלל:
"אלוהים, החזק את ילדתי הקטנה היום,
כשאתה רואה אותה, תגיד שאבא שלה אומר:"
"אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
אתה הבשר שלי ושלי
אני אוהב אותך מותק, אני אוהב אותך מותק
אני מתפלל שתמיד תדע,
שהאל הטוב יגיד לך זאת
אני אוהב אותך מותק"
-מארק מאלט, מ פָּגִיעַ, 2013©
אלוהים הוא אלוהים - אני לא
כשמלאו לי 35, חברתי וחונכתי היקרה, אמא שלי, נפטרה מסרטן. נשארתי שוב להבין שאלוהים הוא אלוהים, ואני לא.
כמה בלתי ניתנים לחקר משפטיו וכמה דרכיו בלתי ניתנות לבירור! "כי מי ידע את דעת ה' ומי היה יועצו? או מי נתן לו מתנה שייגמול לו?" (רומים י"א:11-33)
במילים אחרות, האם אלוהים חייב לנו משהו? זה לא הוא שיזם את הסבל בעולמנו. הוא העניק לאנושות במתנה אלמוות בעולם יפהפה, וטבע שיכול לאהוב ולהכיר אותו, וכל המתנות שנלוו לכך. דרך המרד שלנו, המוות נכנס לעולם ותהום ללא תחתית בינינו לבין האלוהי שרק אלוהים עצמו יכול, ואכן מילא. האם לא לנו יש חוב של אהבה והכרת תודה לשלם?
זה לא האב אלא הרצון החופשי שלנו שאנחנו צריכים לפחד ממנו!
על מה החיים צריכים להתלונן? על החטאים שלהם! נחפש ונבחן דרכינו ונשוב אל ה'! (לאם ג':3-39)
מותו ותחייתו של ישוע לא הסירו סבל ומוות אלא נתנו אותו מַטָרָה. כעת, הסבל יכול לעדן אותנו והמוות הופך לפתח לנצח.
מחלה הופכת לדרך להמרה... (קאטכיזם של הכנסייה הקתולית, נ. 1502)
הבשורה של יוחנן אומרת ש"אלוהים כל כך אהב את העולם שהוא נתן את בנו יחידו, כדי שמי שמאמין בו לא יאבד אלא יזכה לחיי נצח".[1]ג'ון 3: 16 זה לא אומר שמי שמאמין בו יהיו לו חיים מושלמים. או חיים חסרי דאגות. או חיים משגשגים. זה מבטיח חיי נצח. סבל, ריקבון, צער... אלה הופכים כעת למספוא שבאמצעותו אלוהים מתבגר, מחזק ובסופו של דבר מטהר אותנו לתהילה נצחית.
אנו יודעים שהכל פועל לטובה עבור אלה שאוהבים את אלוהים, הנקראים לפי מטרתו. (אל הרומים 8:28)
הוא אינו סובל מרצון או מביא צער לבני אדם. (לאם ג':3)
למען האמת, התייחסתי לאלוהים כאל מכונה אוטומטית: אם רק יתנהג, יעשה את הדברים הנכונים, הולך למיסה, מתפלל... הכל ילך כשורה. אבל אם זה היה נכון, אז לא הייתי אלוהים והוא זה שעושה my להציע הצעות?
היה צורך לרפא את דמותי של האב. זה התחיל עם ההבנה שאלוהים אוהב את כולם, לא רק את "הנוצרים הטובים".
...הוא גורם לשמש שלו לזרוח על הרעים והטובים, וגורם לגשם לרדת על הצדיקים והבלתי צודקים. (מתי ה':5)
הטוב מגיע לכולם, וכך גם הסבל. אבל אם נאפשר לו, אלוהים הוא הרועה הטוב שילך איתנו ב"עמק צל המוות" (ראה תהילים כג). הוא לא מסיר את המוות, לא עד סוף העולם - אלא מציע להגן עלינו באמצעותו.
...הוא חייב למלוך עד שישים את כל אויביו תחת רגליו. האויב האחרון שיושמד הוא המוות. (1 קור 15:25-26)
ערב הלוויה של אחותי, אמא שלי ישבה על קצה מיטתי והסתכלה על אחי ואני. "בנים, יש לנו שתי ברירות," היא אמרה בשקט. "אנחנו יכולים להאשים את אלוהים בזה, אנחנו יכולים לומר, 'אחרי כל מה שעשינו, למה התייחסת אלינו כך? או," המשיכה אמא, "אנחנו יכולים לסמוך על זה ישוע נמצא כאן איתנו עכשיו. שהוא מחזיק אותנו ובוכה איתנו, ושהוא יעזור לנו לעבור את זה". והוא עשה.
מקלט נאמן
יוחנן פאולוס השני אמר פעם:
ישוע דורש מכיוון שהוא מאחל את האושר האמיתי שלנו. הכנסייה זקוקה לקדושים. כולם נקראים לקדושה, ואנשים קדושים לבדם יכולים לחדש את האנושות. - האפיפיור ג'ון פול השני, מסר יום הנוער העולמי לשנת 2005, עיר הוותיקן, 27 באוגוסט 2004, זניט
האפיפיור בנדיקטוס הוסיף מאוחר יותר,
המשיח לא הבטיח חיים קלים. מי שחפץ בנוחות חייג למספר הלא נכון. במקום זאת, הוא מראה לנו את הדרך לדברים גדולים, הטובים, לקראת חיים אותנטיים. - POPE BENEDICT XVI, נאום לעולי רגל גרמנים, 25 באפריל 2005
"דברים גדולים, הטובים, חיים אותנטיים" - זה אפשרי ב אמצע של סבל, בדיוק בגלל שיש לנו אבא אוהב שיקיים אותנו. הוא שולח לנו את בנו לפתוח את הדרך לגן עדן. הוא שולח לנו את הרוח כדי שנוכל לקבל את חייו וכוחו. והוא שומר אותנו על האמת כדי שתמיד נהיה חופשיים.
וכשאנחנו נכשלים? "אם נתוודה על חטאינו, הוא נאמן וצודק, ויסלח על חטאינו ויטהר אותנו מכל עוולה".[2]1 ג'ון 1: 9 אלוהים הוא לא העריץ שעשינו אותו להיות.
מעשי ה' רחמים לא יגמרו, רחמיו לא תכלה; הם מתחדשים בכל בוקר - גדולה נאמנותך! (לאם ג':3-22)
מה לגבי מחלה, אובדן, מוות וסבל? הנה הבטחת האב:
"אף שההרים יזעזעו והגבעות, לא תזדעזע אהבתי הבלתי פוסקת אליך וברית השלום שלי לא תסור", אומר ה' המרחם עליך. (ישעיהו ל"ד:54)
הבטחותיו של אלוהים בחיים האלה אינן על שימור הנוחות שלך אלא על שימור שלך שָׁלוֹם. Fr. סטן פורטונה CFR נהג היום, "כולנו הולכים לסבול. אתה יכול לסבול עם המשיח או לסבול בלעדיו. אני הולך לסבול עם המשיח."
כאשר ישוע התפלל לאב, הוא אמר:
אני לא מבקש שתוציא אותם מהעולם אלא שתשמור אותם מהרע. (יוחנן 17:15)
במילים אחרות, "אני לא מבקש ממך להסיר את הרוע של הסבל - הצלבים שלהם, הנחוצים לטיהורם. אני מבקש שתמנע מהם הרוע הנורא מכולם: הונאה שטנית שתפריד אותם ממני לנצח.
זה המקלט שהאב נותן לך בכל רגע. אלו הן הכנפיים שהוא פורש כמו תרנגולת אם, כדי לשמור על ישועתך כדי שתדע ותאהב את אביך השמימי לנצח נצחים.
במקום להסתתר מאלוהים, התחילו להסתתר in אוֹתוֹ. דמיינו את עצמכם על ברכי האב, זרועותיו סביבכם בזמן שאתם מתפללים עם השיר הזה, ואת ישוע ורוח הקודש מקיפים אתכם באהבתם...
מקום מחבוא
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
להתקיים בך פנים אל פנים
אתה מקום המחבוא שלי
הקף אותי, אדוני
הקף אותי, אלוהים
הו הקף אותי, ישוע
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
להתקיים בך פנים אל פנים
אתה מקום המחבוא שלי
הקף אותי, אדוני
הקף אותי, אלוהים
הו הקף אותי, ישוע
הקף אותי, אדוני
הו, הקף אותי, אלוהים
הו הקף אותי, ישוע
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
להתקיים בך פנים אל פנים
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
אתה מקום המחבוא שלי
אתה המפלט שלי, אתה המקלט שלי
בתוך נוכחותך, אני שוכן
אתה מקום המחבוא שלי
-מארק מאלט, מ תן לאדון לדעת, 2005©
לנסוע עם מארק פנימה אל האני עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
עכשיו בטלגרם. נְקִישָׁה:
עקוב אחרי מארק ו"סימני הזמנים "היומיים ב- MeWe:
עקוב אחר כתביו של מארק כאן:
האזן לדברים הבאים:
