עכשיו שאתה נחוש לסיים את הנסיגה הזו ולא לוותר... לאלוהים יש את אחד הריפויים החשובים ביותר מחכה לך... הריפוי של הדימוי העצמי שלך. לרבים מאיתנו אין בעיה לאהוב אחרים... אבל כשזה מגיע לעצמנו?
בואו נתחיל… בשם האב, והבן, ורוח הקודש, אמן.
בוא רוח הקודש, אתה האהבה עצמה ותפרנס אותי היום הזה. תן לי את הכוח להיות רחום - אלי. עזור לי לסלוח לעצמי, להיות עדין לעצמי, לאהוב את עצמי. בוא, רוח האמת, ושחרר אותי מהשקרים על עצמי. בואי, רוח הכוח, והרס את החומות שבניתי. בוא, רוח של שלום, והעלה מהחורבות את הבריאה החדשה שאני באמצעות הטבילה, אך קבורה מתחת לאפר החטא והבושה. אני מוסר לך את כל מה שאני וכל מה שאני לא. בוא רוח הקודש, הנשימה שלי, החיים שלי, העוזר שלי, הסניגור שלי. אָמֵן.
בואו נשיר ונתפלל יחד את השיר הזה...
כל מה שאני, כל מה שאני לא
בהקרבה, אתה לא מתענג
ההצעה שלי, חרטה בלב
רוח שבורה, לא תדחה
מלב שבור, לא תפנה
אז, כל מה שאני, וכל מה שאני לא
כל מה שעשיתי וכל מה שלא הצלחתי לעשות
אני נוטש, מוותר לך הכל
לב טהור, ברא בי אלוהים
תחדש את רוחי, בתוכי תעשה אותי חזק
השיב את שמחתי, ואשבח את שמך
רוח תמלא אותי עכשיו, ותרפא את הבושה שלי
כל מה שאני, וכל מה שאני לא
כל מה שעשיתי וכל מה שלא הצלחתי לעשות
אני נוטש, מוותר לך הכל
הו, אני לא ראוי לקבל אותך
הו, אבל רק אמור את המילה, ואני ארפא!
כל מה שאני, וכל מה שאני לא
כל מה שעשיתי וכל מה שלא הצלחתי לעשות
אני נוטש, מוותר לך הכל
כל מה שאני, כל מה שאני לא
כל מה שעשיתי וכל מה שלא הצלחתי לעשות
ואני נוטש, מוותר לך הכל
-מארק מאלט מ תן לאדון לדעת, 2005©
קריסת הדימוי העצמי
אתה נוצר בצלם אלוהים. כוחות הרצון, השכל והזיכרון שלך הם מה שמבדיל אותך מממלכת החיות. הם גם הכוחות שמכניסים אותנו לצרות. הרצון האנושי הוא המקור לכל כך הרבה מהסבל שלנו. מה היה קורה לכדור הארץ אילו היה יוצא ממסלולו המדויק סביב השמש? איזה סוג של כאוס זה ישחרר? כמו כן, כאשר הרצון האנושי שלנו יוצא מהמסלול סביב הבן, אנו חושבים עליו מעט באותו זמן. אבל במוקדם או במאוחר זה מכניס את חיינו לאי סדר ואנו מאבדים הרמוניה פנימית, שלווה ושמחה שהם נחלתנו כבנים ובנות של העליון. הו, האומללות שאנו מביאים על עצמנו!
משם, שלנו שכל והיגיון מקדיש זמן או להצדיק את חטאנו - או לגנות ולהאשים את עצמנו לחלוטין. ושלנו זיכרון, אם לא מובא בפני הרופא האלוהי, הופך אותנו לנושא של ממלכה אחרת - ממלכת השקר והחושך שבה אנו כבולים בבושה, חוסר סליחה וייאוש.
במהלך הנסיגה השקטה שלי בת תשעה ימים, גיליתי במהלך היומיים הראשונים שנקלעתי למעגל של גילוי מחדש של אהבת אלוהים אליי... אבל גם מתאבל על הפצעים שגרמתי לעצמי ובעיקר לאחרים. צרחתי לתוך הכרית שלי, "אלוהים, מה עשיתי? מה עשיתי?" זה נמשך כשחלפו על פניהם של אשתי, ילדי, חברי ואחרים, אלה שלא אהבתי כפי שהייתי צריך, אלה שלא הצלחתי להיות עדים להם, אלה שפגעתי בהם. כמו שאומרים, "פגיעה באנשים פוגעת באנשים". ביומן שלי, צעקתי: "הו אלוהים, מה עשיתי? בגדתי בך, הכחשתי אותך, צלמתי אותך. הו ישוע, מה עשיתי!"
לא ראיתי את זה באותו זמן, אבל נקלעתי לרשת כפולה של חוסר סליחה מעצמי והסתכלתי דרך "זכוכית המגדלת הכהה". אני קורא לזה כך כי זה מה שהשטן שם בידינו ברגעים של פגיעות שבהם הוא גורם לטעויות שלנו ולבעיות שלנו להיראות גדולות באופן לא פרופורציונלי, עד כדי כך שאנו מאמינים שאפילו אלוהים עצמו חסר אונים מול הבעיות שלנו.
לפתע, ישוע פרץ לקינה שלי בכוח שאני יכול להרגיש עד היום:
ילד שלי, ילד שלי! מספיק! מה יש I בוצע? מה עשיתי בשבילך? כן, על הצלב, ראיתי את כל מה שעשית, ונוקפתי מכל זה. ואני צעקתי: "אבא סלח לו, הוא לא יודע מה הוא עושה." כי אם היית, ילדתי, לא היית עושה את זה.
זו הסיבה שגם אני מתתי בשבילך, כדי שתתרפא בפצעי. ילדי הקטן, בוא אליי עם המטענים האלה והנח אותם.
משאירים את העבר מאחור...
אז ישוע הזכיר לי את המשל כשהבן האובד סוף סוף חזר הביתה.[1]עיין לוק 15: 11-32 האבא רץ אל בנו, נישק אותו וחיבק אותו - לפני הילד יכול היה להתוודות. תן לאמת הזו לשקוע, במיוחד עבור אלה מכם שמרגישים שאסור לכם להיות שלווים עד אתה מגיע לאידת וידוי. לא, המשל הזה מעלה את הרעיון שהחטא שלך הפך אותך פחות אהוב על ידי אלוהים. זכור שישוע ביקש מזכאוס, אותו גבאי מסים עלוב, לסעוד איתו לפני הוא חזר בתשובה.[2]עיין לוק 19:5 למעשה, ישוע אומר:
My ילד, כל חטאיך לא פצעו את ליבי בכאב כמו חוסר האמון הנוכחי שלך, שאחרי כל כך הרבה מאמצים של אהבתי ורחמי, אתה עדיין צריך לפקפק בטובתי. —ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1486
גם האב לא מכה את הבן האובד בגלל הכסף שבזבז, הקושי שגרם ומשק הבית שבגד. במקום זאת, הוא מלביש את בנו מחדש בגלימה חדשה, מניח טבעת חדשה על אצבעו, סנדלים חדשים על רגליו, ומכריז על חגיגה! כן, הגוף, הפה, הידיים והרגליים זה בגד גדלים כעת שוב בבנות אלוהית. איך זה יכול להיות?
ובכן, הבן חזר הביתה. פרק זמן.
אבל האם הבן לא צריך לבלות את השנים ועשרות השנים הבאות בהתנכלות על כל האנשים שהוא פגע בו ולהתאבל על כל ההזדמנויות שהוחמצו?
זכור את שאול (לפני שמו שונה לפול) וכיצד רצח נוצרים לפני המרתו. מה עליו לעשות עם כל אלה שהרג ומהמשפחות שפצע? האם היה עליו לומר, "אני אדם נורא, ולכן, אין לי זכות לאושר", למרות שישוע סלח לו? במקום זאת, פאולוס הקדוש אימץ את אור האמת הזה שזרח על מצפונו. בכך נפלו הקשקשים מעיניו ונולד יום חדש. בענווה רבה, פאולוס התחיל שוב, אבל הפעם, במציאות ובידיעה של חולשתו הגדולה - מקום של עוני פנימי שדרכו עבד את ישועתו ב"פחד ורעדה".[3]פיל 2: 12 כלומר, לב ילדותי.
אבל מה עם אותן משפחות שנפצעו מחייו הקודמים? מה עם אלה שפגעת בהם? מה עם הילדים או האחים שלך שעזבו את הבית שפצעת בגלל האיוולת והטעויות שלך? מה עם אנשים לשעבר שיצאת איתם שהשתמשת בהם? או עמיתים לעבודה שהשארת להם עד דל בשפתך ובהתנהגותך וכו'?
פטרוס הקדוש, שבגד בישוע עצמו, השאיר לנו מילה יפה, ללא ספק מניסיונו:
... אהבה מכסה המון חטאים. (1 פטרוס 4: 8)
זה מה שה' דיבר בלבי כשהחל לשכך את צערי:
ילד שלי, האם אתה צריך להתאבל על חטאיך? החרטה צודקת; הפיצוי צודק; לתקן זה נכון. אחר כך ילד, עליך להעביר הכל לידיו של היחיד שיש לו תרופה לכל הרעות; היחיד שיש לו את התרופה לרפא את כל הפצעים. אז אתה מבין, ילדתי, אתה מבזבז זמן להתאבל על הפצעים שגרמת. אפילו אם היית קדוש מושלם, המשפחה שלך - חלק מהמשפחה האנושית - עדיין הייתה חווה את הרוע של העולם הזה, באמת, עד נשימתם האחרונה.
בתשובה שלך, אתה למעשה מראה למשפחתך כיצד להתפייס וכיצד לקבל חסד. אתה הולך לדגמן ענווה אמיתית, סגולה חדשה, ואת העדינות והענווה של הלב שלי. בניגוד לעבר שלך מול אור ההווה, אתה תכניס יום חדש למשפחתך. האם אני לא מחולל הניסים? האם איני כוכב הבוקר המבשר שחר חדש (התל"ב כ"ב:22)? האם אני לא תחיית המתים? [4]ג'ון 11: 15 אז עכשיו, תמסור לי את האומללות שלך. אל תדבר על זה יותר. אל תתן עוד נשימה לגופת הזקן. הנה, אני עושה משהו חדש. בוא איתי…
הצעד הראשון לקראת ריפוי עם אחרים, באופן אירוני, הוא שלפעמים עלינו קודם כל לסלוח לעצמנו. הקטע הבא עשוי להיות אחד הקטעים הקשים ביותר בכל הכתובים:
תאהב את רעך כמוך. (מתי 19:19)
אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו, איך נוכל לאהוב אחרים? אם איננו יכולים לגלות רחמים כלפי עצמנו, כיצד נוכל להיות רחמנים כלפי אחרים? אם נשפוט את עצמנו בחומרה, איך נוכל שלא לעשות את אותו הדבר לאחרים? ואנחנו עושים זאת, לעתים קרובות בעדינות.
הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לקחת את הטעויות, הכישלונות, השיפוט העלוב, המילים המזיקות, המעשים והטעויות שעשית בחייך, ולהניח אותם על כס הרחמים.
הבה נתקרב בביטחון אל כסא החסד כדי לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בזמן. (עברים ד':4)
ישוע מזמין אותך עכשיו: הטלה הקטן שלי, הביאו אליי את דמעותיכם והניחו אותן אחת אחת על כס מלכותי. (תוכלו להשתמש בתפילה הבאה ולהוסיף כל מה שעולה על דעתכם):
אדוני, אני מביא לך את הדמעות...
על כל מילה קשה
על כל תגובה קשה
על כל התמוטטות והתקף זעם
על כל קללה ושבועה
על כל מילה של שנאה עצמית
על כל מילת לשון הרע
על כל פנייה לא בריאה לאהבה
על כל דומיננטיות
על כל אחיזה בשליטה
על כל מבט של תאווה
על כל לקיחה מבן זוגי
על כל מעשה של חומרנות
על כל מעשה "בבשר"
על כל דוגמה גרועה
על כל רגע אנוכי
לפרפקציוניזם
לשאיפות מרוכזות בעצמן
למען הבל
על התעלמות עצמית
על דחיית המתנות שלי
על כל ספק בהשגחתך
על שדחית את אהבתך
על דחיית אהבת הזולת
על הפקפק בטובך
על הוויתור
על הרצון למות
על שדחיתי את חיי.
הו אבא, אני מציע לך את כל הדמעות האלה, וחוזר בתשובה על כל מה שעשיתי ולא הצלחתי לעשות. מה אפשר לומר? מה אפשר לעשות?
התשובה היא: תסלח לעצמך.
ביומן שלך עכשיו, כתוב את שמך המלא באותיות גדולות ומתחתיהם את המילים "אני סולח לך". הזמינו את ישוע לדבר אל ליבכם. אם נותרו לך שאלות וחששות, כתוב אותן ביומן שלך והקשב לתשובתו.
תן הכל
תן לכל האגו ליפול
תן לכל הפחד ללכת
תן לכל ההיאחזות להתרופף
תן לכל שליטה להיפסק
תן לכל ייאוש להיגמר
תן לכל חרטה לשתוק
תן לכל העצב להיות דומם
ישוע הגיע
ישוע סלח
ישוע דיבר:
"זה נגמר."
(מארק מאלט, 2023)
תפילת סיום
השמע את השיר למטה, עצמו את עיניכם ותנו לישו לשרת אתכם בחופשיות שסלחת לעצמכם, בידיעה שאתם אהובים.
גלים
גלי אהבה, שוטפים אותי
גלי אהבה, תנחמו אותי
גלי אהבה, בואו להרגיע את נשמתי
גלי אהבה, הפכו אותי לשלמה
גלי אהבה, משנים אותי
גלי אהבה, קורא לי עמוק
וגלי אהבה, אתה מרפא את נשמתי
הו, גלי אהבה, אתה עושה אותי שלם,
אתה משלים אותי
גלי אהבה, אתה מרפא את נשמתי
קורא לי, קורא, אתה קורא לי עמוק יותר
לשטוף אותי, לעשות אותי שלם
רפא אותי אלוהים…
-מארק מאלט מתוך Divine Mercy Chaplet, 2007©
לנסוע עם מארק פנימה אל האני עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
עכשיו בטלגרם. נְקִישָׁה:
עקוב אחרי מארק ו"סימני הזמנים "היומיים ב- MeWe:
עקוב אחר כתביו של מארק כאן:
האזן לדברים הבאים:
