עבור כבר שישה חודשים, האדון נשאר "שקט" בעיקר בחיי. זה היה מסע במדבר פנימי שבו סופות חול גדולות מסתחררות והלילות קרים. רבים מכם מבינים למה אני מתכוון. כי הרועה הטוב מוביל אותנו עם מוטו וצוותו דרך עמק המוות, עמק ההפשטה, ה עמק אחור.
המדבר של הבעיה
המילה העברית אחור פירושו "צרה", והוא נמצא בקטע זה בהושע, המכיל, בכמה מילים, את כל כתבי אתר זה. אם כבר מדברים על כלתו, ישראל, אלוהים אומר:
לכן, אגן בדרכה בקוצים ואקים חומה ככה, כדי שלא תוכל למצוא את דרכיה. אם היא רצה אחרי מאהביה, היא לא תעקוף אותם; אם היא תחפש אותם היא לא תמצא אותם. ואז היא תגיד, "אני אחזור לבעלי הראשון, כי זה היה טוב איתי יותר מאשר עכשיו." אז אפית אותה; אוביל אותה למדבר ואדבר אל לבה. משם אתן לה את הכרמים שהיו לה ואת עמק עכור כדלת תקווה. (הושע 2: 8,9, 16, 17; NAB)
האפיפיור יוחנן פאולוס דיבר על אביב חדש בכנסייה אליו נגיע באמצעות "מעבר סף התקווה." אבל לפני האביב הזה, יהיה חורף. לפני שאנחנו עוברים את הסף הזה אל לאמץ תקווה, עלינו לעבור דרך המדבר:
לפני בואו השני של ישו על הכנסייה לעבור משפט אחרון שיטלטל את אמונתם של מאמינים רבים. הרדיפה המלווה את עליה לרגל על פני האדמה תחשוף את "תעלומת העוונות" בדמות הונאה דתית המציעה לגברים פתרון לכאורה לבעיותיהם במחיר כפירה מן האמת. ההונאה הדתית העליונה היא של האנטיכריסטוס, פסאודו-משיחיות שבאמצעותה האדם מאדיר את עצמו במקום אלוהים ומשיחיו באים על בשרם. -קאטכיזם של הכנסייה הקתולית, n. כו
למדבר זה יש ממדים רבים. זה שאני מאמין שרבים חווים כעת הוא פנים מדבר (ה המדבר החיצוני מגיע). אלוהים החל להתגדר בדרך לכלתו בקוצים; הוא הקים כנגדנו חומה שלא נוכל למצוא את דרכינו. כלומר, דרכי הפעולה הישנות בכנסייה במשך מאות שנים רבות מסתיימות. אני שומע שוב את המילה שקיבלתי לפני זמן מה:
עידן המשרדים מסתיים.
כלומר, הנתיבים שעברנו בעבר, השיטות והאמצעים הישנים עליהם סמכנו, דרכי הפעולה, הממשל וההאצלה מגיעים לסיומם. כלת המשיח תצא בקרוב כולה על ידי אמונה וכבר לא על ידי ראיה, כבר לא על ידי ביטחון על פי מושגי העולם. ישוע מוביל אותנו פנימה מדבר החשפנות איפה שהקביים הפנימיים והחיצוניים, ההנחות, האלילים וניירות הערך עליהם הסתמכנו נופלים. כלומר, מצטמצמים לנו גרגר חיטה, קטן, מעט, כלום. אנו נמשכים למקום עקר בו נעמוד עירומים לפני האמת. האין שלנו יהפוך למקור לגלוג ולגלוג של עולם המוצל בצל, ולמשך זמן מה, נראה שאפילו אלוהים נטש אותנו.
אבל זה המקום הזה, המקום הזה של יובש, של חולשה, של תלות מוחלטת באלוהים כי טיפה מאוקיאנוס הרחמים האלוהיים תיפול על גרגר החיטה שנפל על האדמה ומת על עצמו ועל המדבר. יתחיל פרח. "דלת התקווה" תיפתח והכנסייה תחצה את סף התקווה ל לאמץ תקווה בעידן שניתן לתאר רק כ- אישור חוכמה, ה ניצחון צדק, ה ניצחון השלום.
אבל עלינו לעבור דרך מדבר הצרות תחילה.
היה עדיין
בזמן שהתפלל לפני הקודש הקדוש ברוך הוא הפכו המילים של ישעיהו 30 עבורי ל"שיר המדבר ":
על ידי המתנה ועל ידי רוגע תינצל, בשקט ובאמון כוחך טמון. (ישעיהו 30:15)
בעוד שהעולם "כפי שאנו מכירים אותו" ממשיך להסתער בקצב מסחרר, הצורך באוונגליזציה נראה הכרחי. וזה. אבל אֵיך אנו מטיפים את האוונגליזם. הכנסייה אינה זקוקה לתוכניות נוספות. זה צריך קדושים.
Hאנשים שמנים לבדם יכולים לחדש את האנושות. —פופ ג'והן פאול השני, מסר לנוער העולם, יום הנוער העולמי; נ. 7; גרמניה קלן, 2005
אתה יכול לעשות את עצמך קדוש? לא, וגם אני לא יכול. אבל המדבר יכול; אותו מקום של ניסויים, רדיפות וכל מיני קשיים. אמר האפיפיור בנדיקט:
המשיח לא הבטיח חיים קלים. מי שחפץ בנוחות חייג למספר הלא נכון. במקום זאת, הוא מראה לנו את הדרך לדברים גדולים, הטובים, לקראת חיים אותנטיים. - POPE BENEDICT XVI, נאום לעולי רגל גרמנים, 25 באפריל 2005.
אנשים מקשיבים ברצון רב יותר לעדים מאשר למורים, וכשאנשים מקשיבים למורים, זה בגלל שהם עדים. לכן זה בעיקר על ידי התנהלות הכנסייה, על ידי עדות חיה של נאמנות לאדון ישוע, שהכנסייה תעביר את האוונגליזציה לעולם. המאה הזו צמאה לאותנטיות ... האם אתה מטיף למה שאתה חי? העולם מצפה מאיתנו לפשטות החיים, לרוח התפילה, לציות, לענווה, לניתוק ולהקרבה עצמית. —פופ פול VI, אוונגליזציה בעולם המודרני, נ. 41, 76
אז אנחנו צריכים לאמץ את המדבר הזה כ- מתנה, כי ממנה יפרח בנפשך פרח הקדושה. פרח זה לא רק יקשט את חייכם בסגולה ובשמחה, אלא הוא יפיץ את ניחוחו ברחבי עולם עניים. שמעתי את ישוע אומר בתפילתי:
קבל את כל מה שבא לך, חיצוני ופנימי, באהבה, בסבלנות ובצייתנות. אל תטיל ספק בכך, אלא קבל אותו כיוון שהבד מקבל את הנקודה החדה של המחט. היא לא יודעת כיצד ייראה החוט החדש בסופו של דבר, אך על ידי הישארות בשקט, ברוגע ובשקט, הנשמה תהפוך אט אט לשטיח אלוהי.
רק מתחיל…
דעו, אחים ואחיות, שאני איתכם במדבר הזה דרך תפילתי
דרך כתבים אלה ובאמצעות שידור האינטרנט שלי ככל שהאל מאפשר זאת. כמה מכם כתבו ותוהים מדוע "נעלמתי" מאוחר. התשובה כפולה; האחת היא פשוט שלא קיבלתי הרבה "מילים" לכתוב. אולי זה כדי שתוכלו להתעדכן ולקרוא את מה שכבר נאמר! כמו כן, ביליתי את הקיץ בהעתקת משפחתי ומשרדי. זה דרש 99 אחוז מזמני.
אך כפי שכתבתי לפני זמן קצר, נראה כי המשימה שלי "רק התחילה". אינני יכול להסביר זאת במלואו בשלב זה (וגם אינני מבין זאת במלואם), אך ככל שמלאכת היישוב מחדש מסתיימת, כל השאר מוכנס למקומו. הספר שלי נשלח ויהיה זמין בקרוב. אני מאמין שספר זה יהיה כלי חשוב להעיר את הכנסייה מכיוון שהוא מבוסס על סמכות המגיסטריום. כמו כן, אולפן שידורי הרשת כמעט הושלם. יש גם יצירות אחרות, ונגעתי בהן כאן. אכתוב יותר כשהזמן יתאים.
לבסוף, אני רוצה להודות לך שוב על כל התפילות שלך ועל התרומות שנכנסו ואיפשרו לי לסיים את הסטודיו ולשמור על הציוד הדרוש לנו בכדי להתקדם. אתה קהילה קטנה כל כך מדהימה, קהל הקוראים שלי. כולכם כל כך קרובים אליי אם כי לא ראיתי את רוב הפרצופים שלכם.
דע זאת: אנחנו אהובים. ישוע אוהב אותנו ומלווה אותנו מקרוב במדבר הזה, כיוון שרועה צאן נשאר קרוב לעדרו. אל תפחדו או תטרידו מ"משפט באש ", אלא התמידו, הישארו נאמנים, וכשאתם נכשלים, פנו מיד לאוקיאנוס רחמיו האלוהיים ודעו כי שום דבר אינו יכול להפריד אתכם מאהבתו. אל תברח, כי ברגע זה ממש יורדת טיפת רחמים אלוהית. אתה צריך רק לפתוח את הלב אמון, בהמתנה וברוגע, וחסד לרגע הנוכחי יחדש את כוחך ליום נוסף, ואז פרח הקדושה (שנשאר בעיקר חבוי בעיניך) יתחיל לפרוח במהרה כמאסטר העונות קורא את כבשיו להתחדש את פני האדמה.
אני משאיר אותך עם תובנה יפהפייה מסנט יוקריוס:
אולי לא נציע באופן סביר שהמדבר הוא מקדש בלתי מוגבל לאלוהינו? מכיוון שללא ספק, מישהו שחי בשקט הולך להנות ממקומות בודדים. שם הוא מרבה להכיר את עצמו בפני קדושיו; זה בחסות הבדידות שהוא מתנשא לפגוש אנשים.
זה היה במדבר שמשה ראה את אלוהים, פניו שטופות באור ... שם הוא הורשה לשוחח בקיאות עם ה '; הוא החליף איתו דיבור; הוא שוחח עם אדון השמים כמו שאנשים משוחחים בדרך כלל עם עמיתיהם. שם הוא קיבל את הצוות שהיה בכוחו לחולל פלאים, ולאחר שנכנס למדבר כרועה צאן, הוא עזב את המדבר כרועה של עמים. (שמות 3; 33,11; 34).
באופן דומה, כאשר עם האלוהים היה צריך להשתחרר ממצרים ולהינצל מעבודותיהם הארציות, הם לא עשו את דרכם למקום בנפרד ומצאו מקלט בבדידות? כן, אכן, במדבר היה זה להתקרב לאל זה שחטף אותם משעבודם ... וה 'הפך את עצמו למנהיג עמו והוביל אותם על פני המדבר. במהלך היום והלילה בדרך הוא הציב עמוד, להבה בוערת או ענן בוהק, כאות משמיים ... כך בני ישראל, בעודם חיים בבדידות המדבר, הגיעו לחזון כסא האל ושמעו את קולו ...
האם עלי להוסיף כי הם לא הגיעו לארצה שרצו עד שהותם במדבר? כדי שהעם יבוא יום אחד לחזקת ארץ בה זרמו חלב ודבש, היה עליהם לעבור במקומות יבשים ולא מעובדים. תמיד באמצעות מחנות במדבר אנו עושים את דרכנו לעבר מולדתנו האמיתית. תנו למי שרוצה לראות "את שפע ה 'בארץ החיים" (Ps 27 [26]: 13) להתגורר בארץ בלתי ראויה למגורים. שיהיה מי שיהפוך לאזרחי שמים לאורחי המדבר. - הקדוש יוכריוס (כ -450 לספירה), הבישוף של ליונס
קריאה רלוונטית:
