סנט תרז דה ליסו, מאת מייקל ד'אובריין; הקדוש של "הדרך הקטנה"
אוּלַי אתה עוקב אחר כתבים אלה מזה זמן מה. שמעת את קריאתה של גבירתנו "לבסטיון "איפה שהיא מכינה כל אחד מאיתנו למשימה שלנו בזמנים אלה. גם אתה מרגיש ששינויים גדולים באים לעולם. התעוררת, ואתה מרגיש שהכנת פנים מתרחשת. אבל אתה יכול להסתכל במראה ולהגיד, "מה יש לי להציע? אני לא דובר מחונן או תיאולוג ... יש לי כל כך מעט מה לתת. "או כשמרי הגיבה כאשר המלאך גבריאל אמר שהיא תהיה הכלי להביא את המשיח המיוחל לעולם, "איך זה יכול להיות ...? "
השמן במנורה שלך
לאורך היסטוריית הגאולה, הם הקטנים שאלוהים השתמש בהם בעקביות לבלבל את החכמים, מהילד יוסף, אל אברהם הזקן, אל דוד הרועה, ועד מריה הבתולה האלמונית. כל מה שהוא ביקש מהם היה ה"כן "הנהדר. יש לתת לו להגשים את רצונו דרך אוֹתָם. ומה זה ה"כן? "
זה אמון.
אמונה שמוכנה ללכת בחושך. אמונה שתתמודד עם ענקים. אמונה שתגיד כן לסיכויים ולתנאים בלתי אפשריים. אמונה שתאמין גם כאשר היא מוקפת בתוהו ובוהו, רעב, מגפה ומלחמה. אמונה שאלוהים יגשים באמצעותך את מה שתוכנן מראשית הזמן. בכל אחד מחייהם של הנשמות הנ"ל, לא הייתה להם שום סיבה להאמין שהם כשלעצמם יוכלו להשיג את מה שאלוהים התכוון אליו. הם פשוט אמרו, "כן."
אמון הוא השמן שמילא את מנורות חמשת הבתולות החכמות (ראה מתי 25). הם היו מוכנים כאשר, כמו גנב בלילה, הגיע החתן. זכור, את כל עשרה בתולות התכוונו לפגוש את החתן (מט 25: 1), אך רק חמש מהן מילאו את מנורותיהן בשמן. רק חמישה מהם היו מוכנים לחושך בבוא העת ...
אני מאמין שישוע נותן לנו הבנה רבה יותר לגבי תפקידם של חמשת הבתולות החכמות בתוך משל הכשרונות שאחריו ...
המתנות הגדולות
ישוע עובר מסיפור הבתולות לכישרונות ככאלה:
לכן הישאר ער, כי אינך יודע את היום ולא את השעה.
זה יהיה כמו מתי אדם שיצא למסע קרא למשרתיו והפקיד בידם את רכושו. (מט 25: 13-14)
"זה יהיה כמו מתי ..." "מתי" עונה אולי בפסוק 26 כשהאיש חוזר:
אז ידעת שאני קציר איפה לא שתלתי ו ללקט איפה לא פיזרתי ...
בזמן ה קְצִיר. אני מאמין שאנחנו ממש בפתח של א הקציר הגדול. כפי שאמרתי בעבר: נולדת לזמן הזה. ישוע הפקיד בידיכם את מתנותיו למלא את משימתכם, והכי חשוב, את מתנת רוח הקודש שנשפכה אל לבכם.
אני אומר לכולם שביניכם לא לחשוב על עצמו יותר ממה שצריך לחשוב, אלא לחשוב בצורה מפוכחת, כל אחד לפי מידת האמונה שאלוהים חילק. (רומ '12: 3)
כן, עלינו לחשוב בענווה על עצמנו. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות ביישנים.
כי אלוהים לא נתן לנו רוח של פחדנות אלא של כוח ואהבה ושליטה עצמית. (2 טים 1: 7)
לחלקם אלוהים מדד "עשרה כישרונות", לאחרים "חמישה", ואחרים "אחד". אבל אל תחשוב שהעשרה עם איכשהו גדולה יותר בממלכה. גם לאלה עם חמש וגם לעשרה, ישוע אומר:
כל הכבוד, עבדי הטוב והנאמן. מאז שהיית נאמן ב קטן חשוב ... (מט 25:21)
זה היה "עניין קטן" עבור שניהם. כלומר, אם אלוהים נתן אחת את המתנות לשר לעשרות אלפים, הרי שזה "עניין קטן" מכיוון שהוא נברא והיה מצויד למשימה זו ואילו האדם עם כישרון "אחד" יכול להיות מצויד ולקרוא לשר בלבד. בבית או בעבודה. מה שאלוהים מצפה מאחד מהם הוא פשוט להיות "משרת טוב ונאמן" עם הכישרונות שהוא נתן להם. פירוש הדבר שעבודת חייך מורכבת מהצלת נפשו של בן או בת הזוג, או הבאת עמית לעבודה לממלכה. או שזה יכול להיות שירה והטפה לעשרות אלפים. כשאתה פוגש את אלוהים פנים אל פנים בסוף חייך, הוא ישפוט אותך לא על מידת הצלחתך, אלא כמה נאמן. הגדולה ביותר בממלכה תהיה לעתים קרובות הכי פחות כאן על כדור הארץ.
תקן את העיניים שלך בישוע
קיבלתי את המכתב הזה מקורא בקליפורניה בזמן שכתבתי את ההשתקפות הזו:
חלמתי חלום מאוד מעניין אמש: שכבתי במיטה וחיכיתי התאורה. פתאום השמיים הפכו לבנים ואיבדו את צבעם, וידעתי שהתאורה מגיעה. שמעתי את קול האדון והסתתרתי כי פחדתי. ואז כל העולם היה כמו צנטריפוגה, הסתובב סביבו. כל אחד נשאר במקומו, חוץ ממני. משכו אותי, נזרקתי והונעתי החוצה. ראיתי את האנשים האחרים ותהיתי לגביהם. אני לא בטוח אם שמחתי או עצוב שהם עדיין נמצאים בעמדה. והאלוהים (?) אמר משהו על כך, "עדיין חושב על עצמך?"
תגיד כן לישו? האם תיכנס לחושך האמונה הנאמן על כל הסיכויים שנערמים נגדך?
אמון.
סמוך על כך שהוא ישיג בך את העבודות שתכנן מרגע שיצר אותך. שים את עיניך אליו, והוא יעשה ניסים דרכך. על ידי ניסים אני לא כל כך מו
פירוש הדבר לבצע ריפוי מרהיב או פלאים אחרים, אלא משהו עמוק ומתמשך יותר. אתה יכול להיות כלי חסד שדרכו פועלת רוח הקודש לפתיחת לב קשוח או למשוך לב מיואש לקבל ישועה. זה הנס הגדול, ואכן הגדול ביותר.
אחר כך ישו עצמו, דרך אוֹתָם, שלח ממזרח למערב את הכרזת הישועה הנצחית הקדושה והבלתי נתפסת. (סימן 16:20;) סיום קצר יותר לבשורה של מרקוס; תנ"ך אמריקאי חדש, הערת שוליים 3.)
היום אני שולח אתכם ברחמי לעם כל העולם. אני לא רוצה להעניש את האנושות הכואבת, אבל אני רוצה לרפא אותה וללחוץ אותה לליבי הרחום. אני משתמש בעונש כאשר הם עצמם מכריחים אותי לעשות זאת; היד שלי לא נרתעת לאחוז בחרב הצדק. לפני יום הצדק אני שולח את יום הרחמים. - יומנה של סנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, נ. 1588
