LIKE שחר השמש, הוא לידתה מחדש של המיסה הלטינית.
סימנים ראשונים
הסימנים הראשונים של בוקר הם כמו הילה עמומה באופק ההולכת ומתבהרת עד שהאופק נבלע באור. ואז השמש מגיעה.
כך גם המיסה הלטינית הזו מסמנת את תחילתו של עידן חדש (ראה שבירת החותמות). בהתחלה, בקושי יבחינו בהשפעותיו. אך הם יצמחו יותר ויותר עד שאופק האנושות ייבלע באור המשיח.
לא הזדמן לי להשתתף בטקס הלטיני בעצמי; אני כותב כאן רק על פי ההשראות שאני מרגיש מוכרח לכתוב בהנחיה רוחנית. מקוראת שהשתתפה לאחרונה במיסת הטרדינטין הראשונה שלה:
לאחרונה השתתפתי במיסה הלטינית הראשונה שלי בחג יום ההולדת של אמנו הקדושה. זו הייתה מיסה מיוחדת שהוקלטה על ידי הבישון שלנו כדי להשתמש בה להכשרת כמרים. אהבתי את זה! הרגשתי שאני חווה "פולחן שמימי" בפעם הראשונה! הרגשתי שאני מקבל את הקודש הראשון שלי. התפילות היו כל כך יפות! (קיבלנו ספרים עם צד לטיני מצד אחד ואנגלית מצד שני.) נראה לי שבמיסה זו היה הרבה יותר קל להיכנס לתפילה עמוקה! הפזמון של המקהלה היה מדהים ... במיסה הלטינית הרגשתי שאני עדה לא רק ל"פולחן שמיימי "אלא גם להשתתפות בתפילה אוניברסאלית שקשרה אותי איכשהו לכל הגילאים שלפנינו שהתפללו למיסה זו. כי הקודש היה כל כך יפה ונגע בי עמוק בנשמתי כשהם הביאו אותי לבחינה עצמית גדולה יותר.
השאלה שלי היא - מה קרה ?????
מה קרה?
כן, כשאני מטייל ברחבי צפון אמריקה, גם אני שואל את השאלה "מה קרה?" מה קרה לתחושת המסתורין ב"חגיגות שלנו "? מה קרה ליראת הכבוד העמוקה לפני הקודש הקדוש? מה קרה לאמונה שישוע באמת נמצא במשכן ובקורבן המיסה? מה קרה לווידויינו, שבכנסיות רבות הפכו לארונות מטאטא? מה קרה לכורעי הברכיים שנקרעו מכמה כנסיות? מה קרה לאייקונים, לפסלים, לצליבים ולאמנות המקודשת היפה שהצביעו לנו על תעלומה גדולה יותר, המתעלים מעל זמן ומרחב?
שוב מצלצלותיו הקשות של יחזקאל - מילים המהוות אזהרת רחמים משמים:
כה אומר ה 'אלוהים: אוי לרועי ישראל שרועים את עצמם! האם לא צריכים רועים, אלא צאן מרעה? ... לא חיזקת את החלש ולא ריפאת את החולים ולא קשרת את הפצועים. כך אומר אלוהים אלוהים: אני נשבע שאני בא נגד הרועים האלה. אני אדרוש מהם את הכבשים שלי ואשים עצירה ברועי הכבשים שלי כדי שהם כבר לא יוכלו לרעות את עצמם. כי כך אומר אדון אלוהים: אני עצמי אשמור ואטפל בכבשי. כמו שרועה רועה צאן כשהוא מוצא את עצמו בין הכבשים הפזורות שלו, כך אני אדאג לכבשים שלי. אני אחלץ אותם מכל מקום בו הם היו מפוזרים כשהיה מעונן וחשוך. (יחזקאל 34: 2-3, 10-13)
הטיהור הגדול
המשיח מטהר את כנסייתו. הוא לא ינטוש את צאנו. הרשו לי לומר זאת: המיסה שלאחר הפיוס של האפיפיור פאולוס השישי היא א תקף טקס. אך ההתעללויות שלאחר מכן אינן, במיוחד בעקבות שפת העם. התיאולוגיה הכוזבת לפיה "המיסה היא כולה על העם" היא כמו איבר מת שעומד לגזום אותו. התפיסה שהמיסה היא יותר חגיגה מאשר קורבן מתקרבת לסיומה. הרעיון שהליטורגיה היא התכנסות פסיכו-טיפולית ולא פולחן לאלוהים החיים הולך להתפוצץ כמו בועה. הפתגם המרתק לפיו "אנו עם" חג הפסחא "מעבר לרעיונות" מדחיקים "כמו תשובה, התנגדות ויראת כבוד בקרוב יהיה חלול. כי ישוע עצמו בא להאכיל את צאנו. וכשהוא יבוא, כל ברך תשתחווה. וכל לשון מתוודה שישוע המשיח - נוכח ב לחם החיים, בדיוק כמו שאמר - הוא יהוה.
הכן! עשה ישר את המסלולים בלב שלך. אני, הרועה שלך, בא.
כן, יבוא יום בו הכנסיות הקתוליות יהיו ארוזות עד קורות הרוח כאשר הנשמות באות לראות, לגעת ולטעום את הרועה שלהן, שנמצא בקורבן המיסה הקדוש. כי אני מאמין שישוע הולך להפגין את נוכחותו האמיתית בפני לפני השיא של העימות הסופי בין הכנסייה לבין האנטי-כנסייה של תקופה זו (ראה ליקוי החמה.)
ואז, בדמעות של צער ושמחה, נדע בדיוק מה קרה.
עימות סופי
בשלב זה, יהיו שתי קבוצות שיופיעו: פיטרס ו יְהוּדָה'. אלו שבוחרים בדרך החזרה בתשובה, ואלה שבוחרים בדרך החושך. כי נוכחותו של ישו לא רק מרפאה, אלא שהיא מתחלקת.
אל תחשוב שבאתי להביא שלום על הארץ. באתי להביא לא שלום אלא את החרב. (Mat 10:34)
ושוב,
הם ראו ושנא אותי וגם את אבי. כולם ישנאו אותך בגלל שמי, אבל מי שיחזיק מעמד עד הסוף יינצל.(יוחנן 15:24, מאט 10:22)
אנו עומדים כעת בפני העימות הסופי בין הכנסייה לאנטי כנסייה, לבשורה ולאנטי הבשורה. - הקרדינל קרול ווית'ילה (ג'ון פול II), הודפס מחדש ב -9 בנובמבר 1978, גיליון וול סטריט הז'ורנל מנאום שנערך בשנת 1976 בפני הבישופים האמריקאים
אבות ואבות
אמנם דברי יחזקאל מופנים בעיקר למנהיגים הדתיים של ימינו, אך הם מתייחסים גם למנהיגי "הכנסייה הביתית", הבית. אני עומד בפחד ורועד לפני המילים האלה. האם כאבא וכבעל האכלתי את עצמי ולא את הכבשים הקטנות שלי? האם שירתתי את עצמי ולא את אשתי וילדי?
הגיע הזמן שכמרים, בישופים, קרדינלים, בעלים ואבות יבדקו את ליבנו. כי המשיח לא בא לגנות אותנו אלא להביא לנו חיי נצח. איפה שחסר לנו, נמצא רחמים. איפה שנכשלנו, נמצא שפע של חסד. ואת מה שנראה מעבר לתיקון צריך למסור לידיו הרחמים של ישוע. שכן אצל אלוהים, כל הדברים אפשריים.
אהבה מכסה המון חטאים. (1 נק '4: 8)
האם אני קורא עכשיו טוב לבני אדם או לאלוהים? או שאני מבקש לרצות אנשים? אם אני עדיין מנסה לרצות אנשים, לא הייתי עבד המשיח. (גל 1: 0)
