בימי המגרש

הרבה בורח סדום, בנג'מין ווסט, 1810

 

LA גלי בלבול, פורענות ואי וודאות דופקים על דלתותיה של כל אומה עלי אדמות. כשמחירי המזון והדלק עולים וכלכלת העולם שוקעת כמו עוגן לקרקעית הים, מדברים הרבה על מקלטים- מקלטים בטוחים להתמודד עם הסופה המתקרבת. אך יש סכנה העומדת בפני כמה נוצרים בימינו, והיא ליפול לרוח שמירה עצמית ההולכת ונפוצה. אתרי הישרדות, מודעות ערכות חירום, מחוללי חשמל, תנורי אוכל, ומנות זהב וכסף ... הפחד והפרנויה כיום ניכרים כפטריות חוסר ביטחון. אבל אלוהים קורא לעמו לרוח שונה מזו של העולם. רוח של מוחלט אמון.

ישוע מלמד את שומעיו כיצד ייראה העולם כאשר ייסורים יבואו בהכרח:  ^[1]לִרְאוֹת פסק הדין האחרון

כפי שהיה בימי נח, כך יהיה בימי בן האדם... בדומה לכך, כפי שהיה בימי לוט: הם היו אוכלים, שתו, קנו, מכרו, נטעו, בנו; ביום שבו עזב לוט את סדום, ירדו אש וגופרית מהשמים כדי להשמיד את כולם. כך יהיה ביום שבו יתגלה בן האדם. (לוקס י"ז:17-26)

ביוני 1988, הקרדינל ראצינגר (האפיפיור בנדיקטוס ה-XNUMX) אישר כ"אמין וראוי לאמונה" מסר מהאם המבורכת שהועבר לסר' אגנס ססאגאווה מיפן. מהדהד את אזהרת המשיח, ההודעה אמרה:

...אם בני אדם לא יחזרו בתשובה וישפרו את עצמם, האב יטיל עונש נורא על האנושות כולה. זה יהיה עונש גדול מהמבול, כזה שמעולם לא יראה קודם. אש תיפול מהשמיים ותמחק חלק גדול מהאנושות, את הטובים כמו את הרעים, ולא תחסוך לא כוהנים ולא נאמנים. הניצולים ימצאו את עצמם כל כך שוממים שהם יקנאו במתים. הזרועות היחידות שיישארו עבורכם יהיו המחרוזת והסימן שהשאיר בני. כל יום לקרוא את תפילות המחרוזת. עם המחרוזת, התפללו עבור האפיפיור, הבישופים והכוהנים.- הודעה מאושרת של מריה הקדושה לבני אגנס ססאגאווה, אקיטה, יפן; ספריית EWTN מקוונת

ללא מערכת יחסים בריאה עם אלוהים, אפשר בקלות לקרוא את המילים הללו ולהיות מבועת. ובכל זאת, אם נתבונן היטב בקטע הבשורה למעלה, ישוע לא מדבר רק על המצב הרוחני של האנושות, אלא מספר לנו על הנטיות שצריכים להיות לעמו בימים הבאים - כלומר, זהה לזה של נח ולוט.

 

בימי לוט

לוט התגורר בסדום - עיר הידועה בחוסר המוסריות שלה ובזלזול בה מהעניים. ^[2]ראה. הערת שוליים ב תנ"ך אמריקאי חדש על בראשית יח 18 הוא היה לֹא מצפה לעונש כששני מלאכים קיבלו את פניו בשער העיר. כך גם, אומר סנט פול, רבים לא יצפו לעונשים שיבואו פתאום:

כי אתם עצמכם יודעים היטב כי יום ה' יבוא כגנב בלילה. כשאנשים אומרים "שלום ובטחון", אז בא עליהם אסון פתאומי, כמו צירי לידה על אישה בהריון, והם לא יימלטו. (1 תס ה':5-2)

לוט לקח את שני השליחים המלאכים לביתו. וככל שהסיפור מתפתח, אנו רואים כיצד השגחת אלוהים מגינה על לוט מרגע לרגע - לא על ביתו, רכושו או הקריירה שלו - אלא שלו. נֶפֶשׁ.

לפתע פשטו תושבי העיר את ביתו של לוט בדרישה לקיים "אינטימיות" עם שני המלאכים (שהופיעו כגברים). סוף סוף, הסטיות של אותו דור הגיעו רחוק מספיק. כוס הצדק האלוהי הייתה מלאה, ועלתה על גדותיה...

הזעקה נגד סדום ועמורה כה גדולה, וחטאתם כה חמור... (בראשית יח, כ).

הצדק האלוהי עמד ליפול, כי ה' לא הצליח למצוא אפילו עשרה צדיקים בסדום. ^[3]עיין ג'ון 18: 32-33 אבל אלוהים התכוון להגן על מי היו צדיק, דהיינו לוט.

ואז פתאום, היה תאורה.

[המלאכים] הושיטו את ידיהם, משכו עמם את לוט פנימה וסגרו את הדלת; באותו זמן הם הכו את הגברים בפתח הבית, אחד ואחד, באור מסנוור כל כך עד שלא הצליחו להגיע עד הפתח. (ע' 10-11)

זו הייתה הזדמנות עבור לוט, והפא שלומילי, למצוא מקלט (ובוודאי, האור המסנוור יכול היה להוות הזדמנות לרשעים להכיר בנוכחותו של אלוהים ולחזור בתשובה). כמו שכתבתי ב נכנסים לשעת ה- Prodigal, אני מאמין שהאדון יספק את ההזדמנויות הללו גם לאלה שבשבילם אנו מתערבים, כגון משפחה וחברים שנפלו, למצוא מחסה ברחמיו. אבל לכולנו יש רצון חופשי - הבחירה לקבל או לסרב לאלוהים:

וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוט... "אנחנו עומדים להחריב את המקום הזה, כי גדולה הזעקה המגיעה אל ה' אל בני העיר, עד ששלח אותנו להחריב אותה." אז יצא לוט ודיבר אל חתניו, אשר כרתו נישואים עם בנותיו. "קומו ועזבו את המקום הזה," אמר להם; "יהוה עומד להרוס את העיר". אבל חתניו חשבו שהוא מתלוצץ. עם עלות השחר, דחקו המלאכים בלוט, ואמרו, "בדרכך! קח איתך את אשתך ושתי בנותיך שנמצאות כאן, אחרת תיסחף בעונש העיר". כאשר היסס, תפסו האנשים, בחסדי ה', את ידו ואת ידי אשתו ושתי בנותיו והובילו אותם למקום מבטחים מחוץ לעיר. (פסוק 12-15)

אזרח ותיק כתב לי לאחרונה עם שאלה מטרידה:

אני סובל ממחלת פרקינסון, עקמת, אסטמה, דלקת מפרקים, שני בקע, התחרשות, והריאות שלי דחוסות וצפופות בגלל העקמת, הבקע והבעיות הרפלוקס שלי. כפי שאתה יכול לדמיין היטב, לא יכולתי לרוץ להציל את חיי. מה קורה לאנשים כמונו? זה מפחיד!

לוט הרגיש שהוא לא יכול לרוץ, ומחה:

ברגע שהוצאו החוצה, אמרו לו: "ברחו על נפשכם! אל תסתכל אחורה ואל תעצור בשום מקום במישור. צאי לגבעות מיד, אחרת תיסחף". "הו, לא, אדוני!" השיב לוט. "יש לך כבר חשבתי מספיק על משרתך כדי לעשות לי את החסד הגדול להתערב כדי להציל את חיי. אבל אני לא יכול לברוח לגבעות כדי למנוע מהאסון לעקוף אותי, ולכן אמות. תראה, העיר הזאת שלפניו קרובה מספיק כדי לברוח אליה. זה רק מקום קטן. תן לי לברוח לשם - זה מקום קטן, לא? - כדי שהחיים שלי יינצלו." "טוב, אז," הוא ענה, "אני גם אתן לך את הטוב שאתה מבקש עכשיו. אני לא אפיל את העיר שאתה מדבר עליה. מהרו, ברח לשם! אני לא יכול לעשות כלום עד שתגיע לשם." (ו' 17-22)

בחילופי הדברים היפים הללו, אנו רואים את חמלתו ורחמיו של האדון. ^[4]היו רחמים וחמלה בייסורים שפקדו את סדום וגורמורה, אם כי זה לא נראה בקלות. בראשית יח 18-20 מדברים על "הצעקה נגדם", זעקת העניים והמדוכאים. האל חיכה עד הרגע האחרון האפשרי לפני שהצדק יצטרך לפעול, וברחמים שם קץ לשחיתות הבלתי מוסרית של הערים הללו. ככל שממשלות ממשיכות לדחוף הפלות וחינוך מיני זימה על ילדים צעירים, שהם חפים מפשע כמו "מלאכים", נהיה יומרנים להאמין שסטיות הצדק הללו יימשכו ללא הגבלת זמן. [גל ו, ז] ברור שהעיירה שאליה לוט היה אמור לברוח נועדה להיות חלק מהייסורים. אבל בטיפול בלוט, נוצר מקום מקלט בעיצומו של החורבן - וה' אפילו ימתין עד שלוט יהיה בטוח. כן, אלוהים, ברחמיו, אפילו יעביר את לוחות הזמנים שלו:

האדון אינו מעכב את הבטחתו, שכן יש המתייחסים ל"השהיה ", אך הוא סבלני כלפיך, לא רוצה שיהיה מישהו שייעלם אלא שכולם יבואו בתשובה. אבל יום ה 'יבוא כמו גנב ... (2 פט 3: 9-10)

אבל גם זה לא אומר שללוט היה נוח ברגע זה של ההשגחה האלוהית; לא היה לו כלום מלבד החולצה על הגב, הוא פשוט איבד הכל. אבל לוט לא ראה זאת כך. במקום זאת, הוא ראה את רחמיו של אלוהים כלפיו, "החסד הגדול של התערבות כדי להציל את חיי". זו הייתה רוח האמון והכניעה הילדותית שישוע קורא לנו כעת כאשר הרוחות הראשונות של הסערה הגדולה הזו יורדות... ^[5]לקרוא הרם מפרשים - מתכוננים לעונשים

 

רוח העולם

כל זה מהווה השוואה הולמת לימינו, כפי שישוע אמר שיכול להיות. אל תעשה טעויות-כוס הצדק עולה על גדותיה. חטאי סדום ועמורה הם גמד על ידי עבירות ימינו. אבל אלוהים גם עיכב את הצדק האלוהי כדי להביא כמה שיותר נשמות למקלט רחמיו.

כששאלתי פעם את האדון ישוע איך הוא יכול לסבול כל כך הרבה חטאים ופשעים ולא להעניש אותם, האדון ענה לי, "יש לי נצח להעניש את [אלה], ולכן אני מאריך את זמן הרחמים למען [החוטאים]. אבל אוי להם אם לא יכירו בזמן הזה של ביקורי." —ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1160

למרבה הצער, חתניו של לוט לא לקחו את האזהרות ברצינות, בדיוק כפי שרבים כל כך היום לא שמו לב לסימנים מסביבנו. הם חשבו שלוט צוחק (היום, הם חושבים שה"המון" הם אגוזים ^[6]לִרְאוֹת ארון השוטים). הם היו נגועים ברוח העולם, ולא יקבלו את החסד של אותה הארה אחרונה...

אבל אתם, אחים, אינכם בחושך, כי היום ההוא יעקוף אתכם כמו גנב. כי כולכם ילדי האור וילדי היום. (1 תס ה':5)

סכנה נוספת אורבת ללוט ולאשתו ובנותיו. זה היה הפיתוי להפסיק לבטוח בהשגחת אלוהים ולחזור ברוח של פחד, שימור עצמי ועצמאות. המלאכים הזהירו לא להסתכל אחורה, להמשיך להתקדם לעבר בטיחות. אבל לב אשתו עדיין היה בסדום:

אשתו של לוט הביטה לאחור, והיא הפכה לעמוד מלח. (ע' 26)

אף אחד לא יכול לשרת שני אדונים. הוא ישנא את האחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויתעב את השני. אתה לא יכול לשרת את אלוהים ואת ממון. (מט 6:24)

 

סמוך על... הדרך למקלט

בשיח הלוקאני, ישוע ממשיך:

זכור את אשת לוט. מי שיבקש לשמור על חייו יאבד אותם, אבל מי שיאבד אותם יציל אותם. אני אומר לכם, באותו לילה יהיו שני אנשים במיטה אחת; אחד יילקח, השני יישאר. ויהיו שתי נשים טוחנות סעודה יחד; אחד יילקח, השני יישאר." (לוקס י"ז:17-31)

האזהרה לנוצרים ברורה: עלינו לשים את מבטחנו בישוע בלבד. אנחנו צריכים לחפש קודם את המלכות, הוא אמר, וכל מה שאנחנו צריכים יסופק - כולל, אפילו, מקום מקלט אם זה מה שאנחנו צריכים. נשמה כזו מוכנה לפגוש אותו בכל רגע.

העונשים שהם כעת בלתי נמנעים ישפיעו על כל נשמה על הפלנטה. אין היכן להתחבא, כביכול, אלא בחסדי אלוהים. זה המקום שאליו הוא קורא לנו לברוח עכשיו... ^[7]השווה צא מבבל! למקום של אמון ונטישה מוחלטים בו. לא משנה מה יבוא, ו לא משנה עד כמה החטאים שלנו חמורים, הוא מוכן לסלוח ולקחת אותנו פנימה. כפי שנאמר בהודעת גבירתנו מאקיטה, תבוא ייסורים "לא חוסך לא כוהנים ולא נאמנים." בהתחשב בחומרת החטאים של הדור הזה מאז המסר ההוא נאמר ב-1973 (גם השנה שבה הרג את הנולד היה חוקי בארצות הברית), קשה לדמיין שהאזהרה אינה רלוונטית מתמיד.

אבל אם אני במקלט הרחמים, אז, בין אם אני חי ובין אם או אמות, אני בטוח במקלט אהבתו... במקלט הגדול ובנמל הבטוח של לבו.

 

שלום, לבו הרחום ביותר של ישוע,
מעיין חי של כל החסד,
המקלט היחיד שלנו, המפלט היחיד שלנו;
בך יש לי אור התקווה.

-מזמור למשיח, פאוסטינה הקדושה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1321