לא לבד

מילת ה- NOW בנושא קריאות המונים
ליום רביעי בשבוע הרביעי של הצום, 18 במרץ 2015

טקסטים ליטורגיים כאן

LA כל חייו של ישו כללו בכך: עשיית רצונו של האב השמימי. מה שמדהים הוא שלמרות שישוע הוא האדם השני של השילוש הקדוש, הוא עדיין עושה זאת באופן מוחלט שום דבר בכוחות עצמו:

אני אומר לך, הבן לא יכול לעשות שום דבר לבד, אלא רק את מה שהוא רואה את האב עושה; על מה שהוא עושה, גם הבן יעשה. (הבשורה של היום)

ישוע לא מתרעם על כך. במקום זאת, הוא מגלה שרצון האב הוא עצם זה מָקוֹר של אהבה לבן:

כי האב אוהב את הבן ומראה לו את כל מה שהוא עצמו עושה ...

יקירתי במשיח, אם ישוע לא עושה דבר בלי האב, כמה עוד צריך לעשות את כל מה שאתה ואני עם האב. באחד הטקסטים שאושרו של משרת האל לואיזה פיקארטה, אומרת האם הקדושה:

... כל הקדושה שלי זרמה מהמילה 'פיאט'. לא זזתי - אפילו לא לנשום, או לעשות צעד, או לעשות פעולה אחת, שום דבר, כלום - אם לא מתוך רצון האל. רצון האל היה החיים שלי, האוכל שלי, הכל שלי, והוא ייצר בי קדושה, עושר, תהילות וכבוד כזה - ולא כבוד אנושי, אלא אלוהי. -קדושים ברצון האלוקי מאת פר. סרחיו פלגריני, עמ ' 13 באישור כנסייה מהארכיבישוף של טראני

וכך היה לגבי ישוע שהראה לנו את "הדרך":

אני לא מחפש את הרצון שלי אלא את הרצון של מי ששלח אותי. (הבשורה של היום)

זֶה היה כמו שהיה בגן עדן לפני הנפילה: אדם וחוה חיו לגמרי in הרצון האלוקי כזה שכל מה שהם עשו היה רפרודוקציה של חיי האל, כי שלו המילה חיה. ^[1]השווה זה חי! וכך מרי ממשיכה ואומרת ללואיזה:

לכן אתה לא צריך להסתכל כמה או כמה אתה עושה, אלא אם כן מה שאתה עושה הוא רצון על ידי אלוהים, כי האדון מסתכל יותר על הפעולות הקטנות, אם הן נעשות על פי רצונו, מאשר על גדולים אם הם לא. —הצעה. עמ ' 13-14

ישעיהו, באחד הקטעים היפים והרכים ביותר שלו, כותב:

האם יכולה לשכוח את תינוקה, להיות ללא רוך לילד הרחם שלה? אפילו שהיא צריכה לשכוח, לעולם לא אשכח אותך. (קריאה ראשונה)

לפעמים אפשר להרגיש נטושים על ידי אלוהים בעיצומם של נסיונות, בתוך סבלות שנראות לא הוגנות מדי, יותר מדי, בלתי מוסברות מדי. אבל כאן אנחנו חייבים ללמוד ממרי ומישוע שמראים לנו מה לעשות כשמתמודדים עם הקשים: הדרך קדימה היא לעשות את רצון האב ב הכל. זה כמו שביל שמוביל דרך הסבך החשוך, שביל בטוח המתפתל בעמק צל המוות.

הוא מנחה אותי בשבילים נכונים למען שמו. אף על פי שאעבור בעמק צל המוות, אני לא ירא שום רע, כי אתה איתי; מוטך וצוותך מנחמים אותי ... (תהילים כג: 23-3)

רצונו, אם כן, הוא "המוט והמטה" ההופך לדחיפה עדינה בחושך, ומנחיל אותי בדרך החיים.

... מי שמרחם עליהם מוביל אותם ומנחה אותם ליד מעיינות מים. אני אחתוך דרך בכל ההרים שלי ואפוך את הכבישים המהירים שלי לרמה. (קריאה ראשונה)

הדרך שהוא עובר היא "חובת הרגע", משימות הייעוד של האדם. ^[2]לקרוא: חובת הרגע ו סקרמנט של הרגע הנוכחי אני אולי לא מרגיש כלום, לא רואה כלום, לא שומע דבר ברוחי. אלוהים אולי נראה במרחק של מיליארד קילומטרים משם. אבל בכל זאת אקח את דרך רצונו, שמוביל לחיים. אני רואה אז שעלי לעשות את הבחירה לעמוד בפיתוי למרוד, להתמכר לבשר, להפסיק להתפלל, לא להרגיש רחמים עצמיים, להרים את הצלב שלי וללכת בדרכו של מי שכבר הלך הדרך.

אבל גם כשאני מתחיל לחיות ברצון של האב, אני מגלה שהוא בכל זאת לא כל כך רחוק.

ה 'קרוב לכל הקוראים אליו, לכל הקוראים אותו באמת. (מזמור היום)