סקילת הנביאים

מילת ה- NOW בנושא קריאות המונים
ליום 24 במרץ 2014
יום שני בשבוע השלישי של התענית

WE נקראים לתת א נְבוּאִי עד לאחרים. אבל אז, אתה לא צריך להיות מופתע אם מתייחסים אליך כמו שנביאים.

הבשורה של ימינו היא למעשה סוג של הומור. כי ישוע אומר למאזינים שלו את זה "אף נביא אינו מתקבל במקום הולדתו שלו." ההוכחות שלו היו כל כך צורבות שרצו לזרוק אותו מהמצוק מיד. מקרה לדוגמא, אה?

בעוד ביום שישי האחרון התמקדתי ב חיים נבואיים אנו נקראים לחיות, זה לא אומר שמילים אינן נחוצות. שוב, "אמונה באה ממה שנשמע, ומה שנשמע בא בדבר המשיח." ^[1]עיין רומא 10: 17 שמענו בבשורה של אתמול (ראשון) את זה "רבים מהשומרונים מאותה עיירה החלו להאמין ב"ישוע] בגלל דבר האישה שהעידה," ושוב, "רבים אחרים החלו להאמין בו בגלל מילתו." ^[2]עיין יוחנן 4:39, 41

העד ודרך החיים שלנו הם "המילה" החזקה ביותר, ודווקא האותנטיות הזו נותנת אמינות שלנו מילים. "אנשים מקשיבים ברצון רב יותר לעדים מאשר למורים, וכשאנשים מקשיבים למורים, זה בגלל שהם עדים." ^[3]האפיפיור פאולוס השישי, אוונגליזציה בעולם המודרני, נ. 41 אבל אז, למילים שלנו כשלעצמן אין כוח אלא אם כן רוח הקודש בהן.

להכנה המושלמת ביותר של הבשורה אין כל השפעה ללא רוח הקודש. ללא רוח הקודש, לניב המשכנע ביותר אין כוח על לב האדם. —פופ פול VI, לבבות בוערים: רוח הקודש בלב החיים הנוצרים בימינו מאת אלן שרק

"כי מלכות האל אינה עניין של דיבור אלא של כוח" אמר סנט פול. ^[4]עיין 1 קור 4:20 הכוח הזה מגיע אלינו דרך תפילה ומדיטציה על דבר האל.

... לפני שאנחנו מכינים את מה שאנחנו נגיד בפועל בהטפה, עלינו לתת לעצמנו לחדור את המילה הזו שתחדור גם לאחרים, כי זו מילה חיה ופעילה, כמו חרב ... —פראנסיס, אוונגלי גאודיום, n. כו

תפילה היא מה שמאפשר לנו "התחזק בעוצמה באמצעות רוחו באדם הפנימי ... כדי שישוע ישב בליבך באמצעות אמונה." ^[5]עיין אפ. 3: 16-17 זהו המשיח, אם כן, חי in אתה ש"מדבר "את דברו דרך אתה כפי שאתה מזמין את האדון, כמו במזמור היום, אל "שלח את האור שלך" דרך פיך ועד. אז אתה אכן כבר לא מדבר מילים בלבד, אלא אוחז בחרב הרוח.

זה כאשר העד שלך הופך, שוב, נְבוּאִי במובן האמיתי ביותר של המילה. לכן, יש שיאמצו את מה שאתה אומר - אחרים ירצו לזרוק אותך מהמצוק. כי אותו המשיח שחי בך עכשיו הוא אותו המשיח של הבשורות:

באתי להביא לא שלום אלא את החרב. (מט 10:34)

אך אל תשפטו בשלב זה מה אלוהים עושה! קח את נעמן בקריאה הראשונה של היום. הוא דחה את דברי הנביא בהתחלה. אך כאשר מאוחר יותר אתגריו עבדיו, ליבו היה מוכן לקבל את המילה אֱמוּנָה. והוא נרפא. כאשר אתה נוטע את זרע דבר האל, יכול להיות שרק שנים אחר כך "משרתים" אחרים משקים אותו. ופוף - זה נובט!

אני זוכר נזירה שכתבה לי לפני כמה שנים. היא אמרה שהעבירה את אחד הכתבים שלי לאחיין שלה. הוא כתב לה בחזרה ואמר לה לעולם לא לשלוח שוב את ה"זבל "הזה (טוב שהוא ואני לא היינו ליד צוק באותו יום.) אבל היא אמרה, כעבור שנה, הוא נכנס לאמונה הקתולית ... והכתיבה היא שהתחילה את הכל.

אל תפחד להיות נביאי אלוהים היום! אל תדאג לגבי צוקים ואבנים - אלוהים לעולם לא יעזוב את הצד שלך. תפחת, אז הוא עשוי להגדיל. למד להתפלל, ולהתפלל עם לבך. דבר את דבריו בעונה ומחוצה לה. ואז השאירו לו את הקציר, כי הוא אומר ...

כך תהיה דברי היוצא מפי; זה לא יחזור אלי ריק, אלא יעשה מה שיעשה אותי, וישיג את הסוף שלשמו שלחתי אותו. (ישעיה 55:11)