LA הנקודה של כל הסדרה הזו על המתנות הכריזמטיות והתנועה היא לעודד את הקורא לא לפחד מה- יוצא דופן באלוהים! לא לפחד "לפתוח לרווחה את ליבכם" למתנת רוח הקודש אותה רוצה ה 'לשפוך באופן מיוחד ועוצמתי בזמננו. כשאני קורא את המכתבים שנשלחו אלי, ברור שההתחדשות הכריזמטית לא הייתה ללא צעריה וכישלונותיה, חסרונותיה וחולשותיה האנושיות. ועדיין, זה בדיוק מה שהתרחש בכנסייה המוקדמת אחרי חג השבועות. הקדושים פיטר ופול הקדישו מקום רב לתיקון הכנסיות השונות, למתן את הכריזמות ולמקד את הקהילות הנובעות שוב ושוב במסורת שבעל פה ובכתב שהועברה להן. מה שהשליחים לא עשו זה להכחיש את החוויות הדרמטיות של המאמינים לעתים קרובות, לנסות להחניק את הכריזמות או להשתיק את הלהט של קהילות משגשגות. במקום זאת הם אמרו:
אל תרווה את הרוח ... רדף אחר אהבה, אלא חתר בשקיקה למתנות הרוחניות, במיוחד כדי שתנבא ... מעל לכל, תן לאהבתך זה לזה להיות עזה ... (ת''ס ה ', יט; א' קור '1: 5; 19 חיית המחמד) 1: 14)
אני רוצה להקדיש את החלק האחרון בסדרה לשיתוף חוויות והרהורים משלי מאז שחוויתי לראשונה את התנועה הכריזמטית בשנת 1975. במקום לתת את עדותי כולה כאן, אסייג אותה לחוויות שאפשר לקרוא להן "כריזמטיות".
