IT היה בשנת 2009 כאשר אשתי ואני הובלנו לעבור לארץ עם שמונת ילדינו. ברגשות מעורבים עזבתי את העיירה הקטנה שבה גרנו... אבל נראה היה שאלוהים מוביל אותנו. מצאנו חווה נידחת באמצע ססקצ'ואן, קנדה, בין שטחי אדמה עצומים ללא עצים, הנגישים רק בדרכי עפר. באמת, לא יכולנו להרשות לעצמנו הרבה יותר. בעיר הסמוכה התגוררו כ-60 איש. הרחוב הראשי היה מערך של בניינים ריקים ורעועים ברובם; בית הספר היה ריק ונטוש; הבנק הקטן, סניף הדואר וחנות המכולת נסגרו במהירות לאחר הגעתנו מבלי להשאיר דלתות פתוחות מלבד הכנסייה הקתולית. זה היה מקלט מקסים של ארכיטקטורה קלאסית - גדול באופן מוזר עבור קהילה קטנה כל כך. אבל תמונות ישנות חשפו את זה שופע מתקהלים בשנות החמישים, אז היו משפחות גדולות וחוות קטנות. אבל עכשיו, היו רק 1950-15 שהופיעו ליטורגיה של יום ראשון. כמעט ולא הייתה קהילה נוצרית לדבר עליה, מלבד קומץ הקשישים הנאמנים. העיר הקרובה ביותר הייתה במרחק של כמעט שעתיים. היינו בלי חברים, משפחה ואפילו יופי הטבע שגדלתי איתו סביב אגמים ויערות. לא הבנתי שזה עתה עברנו ל"מדבר"...
באותה תקופה, משרד המוזיקה שלי היה בשינוי מכריע. אלוהים ממש התחיל לסגור את ברז ההשראה לכתיבת שירים ולאט לאט פתח את הברז של המילה עכשיו. לא ראיתי את זה מגיע; זה לא היה בפנים my תוכניות. עבורי, שמחה צרופה הייתה ישיבה בכנסייה לפני הקודש הקדושה המובילה אנשים דרך השיר אל נוכחותו של אלוהים. אבל עכשיו מצאתי את עצמי יושב לבד מול המחשב, כותב לקהל חסר פנים. רבים היו אסירי תודה על החסד והכיוון שנתנו להם כתבים אלה; אחרים הטילו סטיגמה ולעגו לי כ"נביא אבדון וקדרות", אותו "בחור של סוף הימים". עם זאת, אלוהים לא נטש אותי ולא השאיר אותי לא מצויד לזה משרד להיות "שומר," כפי שכינה זאת יוחנן פאולוס השני. המילים שכתבתי קיבלו תמיד אישור בהפצרותיהם של האפיפיורים, ב"סימני הזמן" המתגלגלים וכמובן, בהופעותיה של אימא שלנו הקדושה. למעשה, עם כל כתיבה, תמיד ביקשתי מגבירתנו להשתלט על כך שדבריה יהיו בשלי, ושלי בשלה, מכיוון שהיא סומנה בבירור כנביאה השמימית הראשית של ימינו.
אבל הבדידות שחשתי, הקיפוח מהטבע והחברה עצמה, כרסמו לי יותר ויותר בליבי. יום אחד, צעקתי לישוע, "למה הבאת אותי לכאן למדבר הזה?" באותו רגע, העפתי מבט ביומן של פאוסטינה הקדושה. פתחתי אותו, ולמרות שאני לא זוכר את הקטע המדויק, זה היה משהו בכיוון של פאוסטינה הקדושה ששאלה את ישו למה היא הייתה כל כך לבד באחד המפלטים שלה. וה' השיב על כך: "כדי שתשמעו את קולי בצורה ברורה יותר."
הקטע הזה היה חסד מרכזי. זה החזיק אותי עוד כמה שנים, שאיכשהו, בעיצומו של ה"מדבר" הזה, הייתה מטרה גדולה; שאסור לי להיות מוסחת כדי לשמוע בבירור ולהעביר את "מילה עכשיו".
המהלך
ואז, מוקדם יותר השנה, גם אשתי ואני הרגשנו פתאום "הגיע הזמן" לזוז. ללא תלות זה בזה, מצאנו את אותו נכס; הציעו עליו הצעה באותו שבוע; והתחיל לעבור חודש לאחר מכן לאלברטה רק שעה או פחות מהמקום שבו גרו סבא וסבתא שלי במאה הקודמת. עכשיו הייתי "בית".
באותו זמן, כתבתי גלות השומר שם ציטטתי את יחזקאל הנביא:
דבר יהוה בא אלי: בן אדם, אתה גר בתוך בית סורר; יש להם עיניים לראות, אבל לא רואים, ואוזניים לשמוע אבל לא שומעות. הם בית כל כך מרדני! עתה, בן אדם, במשך היום בזמן שהם צופים, ארז תיק לגלות, ושוב בזמן שהם צופים, צא לגלות ממקומך למקום אחר; אולי הם יראו שהם בית מרדן. (יחזקאל יב, א-ג)
חבר שלי, השופט לשעבר דן לינץ', שהקדיש את חייו כעת גם להכנת נשמות לשלטון "ישו, מלך כל העמים", כתב לי:
הבנתי את יחזקאל הנביא שה' אמר לו לצאת לגלות לפני חורבן ירושלים ולהתנבא נגד נביאי השקר שניבאו תקוות שווא. הוא היה אמור להיות אות לכך שתושבי ירושלים ייצאו לגלות כמוהו.
מאוחר יותר, לאחר חורבן ירושלים בעת ששהה בגלות בשבי בבל, הוא ניבא לגולים היהודים ונתן להם תקווה לעידן חדש עם השבתו האולטימטיבית של ה' את עמו למולדתם שנחרבה כייסורים בגלל ייסורים. החטאים שלהם.
ביחס ליחזקאל, האם אתה רואה בתפקידך החדש ב"גלות" סימן לכך שאחרים ייצאו לגלות כמוך? האם אתה רואה שתהיה נביא של תקווה? אם לא, איך אתה מבין את התפקיד החדש שלך? אתפלל שתבחין ותגשים את רצון ה' בתפקידך החדש. —5 באפריל 2022
מודה, נאלצתי לחשוב מחדש על מה שאלוהים אומר באמצעות המהלך הבלתי צפוי הזה. באמת, הזמן שלי בססקצ'ואן היה ה"גלות" האמיתית, שכן היא לקחה אותי למדבר בכל כך הרבה רמות. שנית, השירות שלי אכן היה להתמודד עם "נביאי השקר" של זמננו שהיו אומרים שוב ושוב, "אה, כולם אומרים שֶׁלָהֶם הזמנים הם "זמני הסיום". אנחנו לא שונים. אנחנו פשוט עוברים מהומה; דברים יהיו בסדר וכו'."
ועכשיו, אנחנו בהחלט מתחילים לחיות ב"שבי בבלי", למרות שרבים עדיין לא מכירים בו. כאשר ממשלות, מעסיקים ואפילו משפחתו מאלצים אנשים להתערבות רפואית שהם לא רוצים; כאשר הרשויות המקומיות אוסרות עליך להשתתף בחברה בלעדיה; כאשר עתיד האנרגיה והמזון עובר מניפולציות על ידי קומץ גברים, שמשתמשים כעת בשליטה הזו כבלם כדי לעצב את העולם מחדש לתדמית הניאו-קומוניסטית שלהם... אז החופש כפי שאנו מכירים אותו נעלם.
וכך, כדי לענות על השאלה של דן, כן, אני מרגיש שנקראתי להיות קול של תקווה (למרות שה' שלח אותי לכתוב עדיין על כמה דברים שיבואו שעדיין נושאים את זרע התקווה). אני מרגיש שאני פונה לפינה מסוימת בשירות הזה, למרות שאני לא יודע בדיוק מה זה. אבל אש בוערת בי כדי להגן ולהטיף את הבשורה של ישוע. וזה נהיה יותר ויותר קשה לעשות זאת מכיוון שהכנסייה עצמה צפה בים של תעמולה.[1]עיין Rev 12:15 ככזה, המאמין הופכים מפולגים יותר, אפילו בקרב קהל הקוראים הזה. יש כאלה שאומרים שאנחנו פשוט חייבים להיות צייתנים: סמכו על הפוליטיקאים, פקידי הבריאות והרגולטורים שלכם כי "הם יודעים מה הכי טוב". מנגד, יש מי שרואים את השחיתות המוסדית הנרחבת, את ניצול הסמכות לרעה ותמרורי האזהרה הבולטים סביבם.
ואז יש מי שאומרים שהתשובה היא לחזור לקדם הוותיקן השני ושהחזרה של המיסה הלטינית, התייחדות על הלשון וכו' יחזירו לכנסייה את סדרה הראוי. אבל אחים ואחיות... זה היה ממש גובה על תהילת המיסה הטרידנטינית בתחילת המאה ה-20, כי לא פחות מפיוס הקדוש הזהיר כי "כפירה" מתפשטת כמו "מחלה" ברחבי הכנסייה וכי האנטיכריסט, בן האובדן "ייתכן כבר בעולם"! [2]E סופרימי, אנציקליקל על השבת כל הדברים במשיח, נ. 3, 5; 4 באוקטובר 1903
לא, משהו אחר טעה - מיסה לטינית והכל. משהו אחר הלך שולל בחיי הכנסייה. ואני מאמין שזה זה: לכנסייה היה איבדה את אהבתה הראשונה - המהות שלה.
ובכל זאת אני מחזיק את זה נגדך: איבדת את האהבה שהייתה לך בהתחלה. תבין כמה רחוק נפלת. חזר בתשובה, ועשה את העבודות שביצעת בהתחלה. אחרת, אבוא אליך ואסיר את המנורה ממקומה, אלא אם כן אתה חוזר בתשובה. (Rev 2: 4-5)
מהן העבודות שהכנסייה עשתה בהתחלה?
האותות הללו ילוו את המאמינים: בשמי יגרשו שדים, ידברו שפות חדשות. הם יאספו נחשים בידיהם, ואם ישתו דבר קטלני, זה לא יזיק להם. הם ישימו ידיים על החולים, והם יתאוששו. (מרקוס טז:16-17)
בעיני הקתולי הממוצע, בייחוד במערב, כנסייה מסוג זה לא רק שאינה קיימת כמעט לחלוטין, אלא היא אף זוועה: כנסייה של ניסים, ריפויים וסימנים ומופלאים המאשרים את ההטפה העוצמתית של הבשורה. כנסייה שבה רוח הקודש נעה בינינו, מביאה להמרות, רעב לדבר אלוהים ולהולדת נשמות חדשות במשיח. אם אלוהים נתן לנו היררכיה - אפיפיור, בישופים, כמרים והדיוטות - זה בשביל זה:
את חלקם הוא נתן כשליחים, אחרים כנביאים, אחרים כאוונגליסטים, אחרים ככומרים ומורים, כדי לצייד את הקדושים לעבודת השירות, לבניית גוף המשיח, עד שכולנו נגיע לאחדות האמונה והידע. של בן האלוהים, לגבריות בוגרת, במידת קומתו המלאה של המשיח. (אפ' ד' 4-11)
כל הכנסייה נקראת להיות מעורבת "מִשׂרָד" בדרך כזו או אחרת. עם זאת, אם הכריזמים אינם בשימוש, אז הגוף אינו "נבנה"; זה ניוון. יתר על כך…
...אין די בכך שהעם הנוצרי יהיה נוכח ויהיה מאורגן בעם נתון, וגם לא די בביצוע שליח בדרך של דוגמה טובה. הם מאורגנים למטרה זו, הם נוכחים לשם כך: להכריז על המשיח לאחיהם הלא-נוצרים במילים ובדוגמה, ולסייע להם לקראת קבלתו המלאה של המשיח. - מועצת הוותיקן השנייה, ad gentes, נ. 15
אולי העולם כבר לא מאמין כי הנוצרים כבר לא מאמינים. לא רק הפכנו פושרים אלא עָקָר. היא כבר לא מתנהגת כגוף המיסטי של ישו אלא כארגון לא ממשלתי וזרוע שיווקית של איפוס נהדר. עשינו, כפי שסיינט פול אמר, "העמדת פנים של דת אך מתכחשת לכוחה".[3]2 טים 3: 5
הולך קדימה…
וכך, בעוד שלמדתי מזמן לא להתיימר לעולם דבר לגבי מה שה' רוצה שאכתוב או אעשה, אני יכול לומר שלי לֵב הוא, איכשהו, לעזור לקהל הקוראים הזה לעבור ממקום של חוסר ודאות אם לא חוסר ביטחון למקום של חיים, תנועה, והיותנו בכוחה ובחסד של רוח הקודש. לכנסייה שהתאהבה שוב ב"אהבתה הראשונה".
ואני גם צריך להיות מעשי:
האדון הורה למי שמטיף את הבשורה לחיות לפי הבשורה. (קורט א' 1:9)
מישהו שאל את אשתי לאחרונה, "מדוע מארק אף פעם לא פונה לקוראים שלו כדי לקבל תמיכה? זה אומר שאתה מסתדר כלכלית?" לא, זה רק אומר שאני מעדיף פשוט לתת לקוראים לשים "שניים ושתיים ביחד" במקום לרדוף אחריהם. עם זאת, אני כן עורך ערעור בתחילת השנה ולפעמים בסוף השנה. זהו שירות במשרה מלאה עבורי וכבר כמעט שני עשורים. יש לנו עובד שיעזור לנו בעבודות משרדיות. לאחרונה נתתי לה העלאה צנועה כדי לעזור לה לקזז את האינפלציה הגואה. יש לנו חשבונות אינטרנט חודשיים גדולים לשלם עבור האירוח והתעבורה המילה עכשיו ו ספירה לאחור לממלכה. השנה, עקב מתקפות סייבר, נאלצנו לשדרג את השירותים שלנו. ואז יש את כל ההיבטים הטכנולוגיים והצרכים של המשרד הזה כשאנחנו גדלים עם עולם ההייטק המשתנה ללא הרף. זה, ועדיין יש לי ילדים בבית שמעריכים כשאנחנו מאכילים אותם. אני יכול גם לומר שעם עליית האינפלציה, ראינו ירידה ניכרת בתמיכה הפיננסית - מובן שכן.
אז, בפעם השנייה והאחרונה השנה, אני מעביר את הכובע לקהל הקוראים שלי. אבל בידיעה שגם אתה חווה את פגעי האינפלציה, אני מתחנן שרק מי מסוגל היה נותן - ושאלה מכם שאינם יכולים, יודעים: השליח הזה עדיין נותן לכם בנדיבות, בחופשיות ובשמחה. אין תשלום או מנוי על שום דבר. בחרתי לשים הכל כאן במקום בספרים כדי שהמספר הגדול ביותר של אנשים יוכל לגשת אליהם. עידו לֹא רוצה לגרום לכל אחד מכם קשיים כלשהם - מלבד להתפלל עבורי שאשאר נאמן לישוע ולעבודה הזו עד הסוף.
תודה לאלו מכם שדבקו בי בזמנים קשים ומפלגים אלה. אני כל כך, כל כך אסיר תודה על האהבה והתפילות שלך.
תודה שתמכת בשליח הזה.
לנסוע עם מארק פנימה השמיים עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
עכשיו בטלגרם. נְקִישָׁה:
עקוב אחרי מארק ו"סימני הזמנים "היומיים ב- MeWe:
האזן לדברים הבאים: