IT לא נראה לפני כל כך הרבה זמן שעמדתי על שדה ערבה כשסערה החלה להתגלגל פנימה. המילים שנאמרו בלבי הפכו אז ל"מילה עכשיו" המגדירה שתהווה את הבסיס של השליח הזה במשך 18 השנים הבאות:
סערה גדולה באה על כדור הארץ כמו הוריקן.
זה היה 2006. זמן קצר לאחר מכן, מילה פנימית נוספת הצביעה על ממדים של הסערה הזו בתור ה- שבעה חותמות של התגלות כפי שמתואר בו פרק שישי. החותם הראשון הוא רוכב על סוס לבן שיצא "לכבוש ולכבוש". מתורגמנים שונים נתנו לרוכב הזה כוונה מרושעת. עם זאת, האפיפיור פיוס ה-12 ראה זאת אחרת:
הוא ישוע המשיח. האוונגליסט בעל ההשראה [St. יוחנן] לא רק ראה את ההרס שהביאו החטא, המלחמה, הרעב והמוות; הוא גם ראה, מלכתחילה, את נצחונו של ישו. —פופ פיוס XII, כתובת, 15 בנובמבר 1946; הערת שוליים של התנ"ך הנווארה, "התגלות", עמ '70 [1]ב פרשנות התנ"ך של היידוק (1859) בעקבות התרגום ללטינית-אנגלית של Douay-Rheims, נכתב: "סוס לבן, כמו כובשים שנהגו לרכב עליו בניצחון חגיגי. זה מקובל להבין את המושיע שלנו, המשיח, שבעצמו ועל ידי שליחיו, מטיפים, חלליו וקדושים אחרים, ניצח על כל יריביו של כנסייתו. הייתה לו קשת בידו, תורת הבשורה, נוקבת כחץ את לב השומעים; והכתר שניתן לו, היה אות לניצחונו של מי שיצא לכבוש, כדי שיוכל לכבוש... שאר הסוסים הבאים מייצגים את המשפטים והעונשים, שהיו אמורים ליפול על אויביו של ישו וכנסייתו..."
כמובן, זו לא דוגמה. אבל זה יפה ונכון שלא משנה מה יבוא בעקבות הסוס הלבן הזה, הוא תמיד ישמש את אלוהים כדי לקדם את ניצחונו ולנצח על הרוע. 
כפי שאני משווה את כותרות החדשות לשאר הנרטיב של סנט ג'ון, אני נדהם כיצד כל כלבי הים מתלכדים בו-זמנית ממש: מלחמה עולמית (חותם שני); היפר-אינפלציה / קריסה כלכלית (חותם שלישי); רעב ומגפות (חותם רביעי); רדיפה (חותם חמישי)... הכל מוביל למה שנשמע בדיוק כמו מה שמיסטיקנים קתולים תיארו כ"רעד גדול של מצפון", "הארת מצפון", או "אזהרה" (חותם 6). זה יביא אותנו ל"עין הסערה", החותם השביעי:
כשהכבש פתח את החותם השביעי, שררה דממה בשמים למשך כחצי שעה. (התראות ח:8) (ראה ציר זמן)
רבים שואלים, אם לא מתחננים, מתי תגיע האזהרה. כל מה שאני יכול לומר זה, אם הסערה היא "כמו הוריקן", ואז ככל שנתקרב לעין הסערה, כך יהפכו רוחות הכאוס עזות יותר. האירועים ייערמו, זה על זה, עד שהאנושות תוריד על ברכיה - כמו הבן האובד. אנחנו עוד לא שם.[2]עיין שעון: למה האזהרה? יתר על כן, אנחנו לא נמצאים באופן קולקטיבי בנקודה שבה אנחנו מוכנים להתעשת:
כשהתעשת חשב, 'לכמה מהעובדים השכירים של אבי יש די והותר אוכל לאכול, אבל הנה אני, מת מרעב. אקום ואלך אל אבי ואומר לו: "אבי, חטאתי לשמים ונגדך". (לוק 15: 17-18)
לפיכך, מה עלינו לעשות כעת?
חיקוי את אדון הסערה
מה שעולה בראש הוא התמונה המוכרת של ישוע ישן בסירה במהלך סערה קשה בזמן שהשליחים נכנסו לפאניקה.[3]לוק 8: 22-25 כשהתעורר, ישוע נזף בסערה ובחוסר אמונתם. 
איך אתה, אם כן, מדמיין מחדש את הסצנה הזו וכיצד השליחים היו צריכים להתנהג? האם התשובה היא לא פשוט שיש חיקה את ה'? ישוע נטש את עצמו בצורה כה מושלמת לידיו של אביו שהוא ממש "נרדם".
אם אני מדבר בעצמי, אני מעדיף לחפש גלים גדולים או איסוף מים עם דלי. במילים אחרות, איכשהו "בשליטה". כך גם, רבים כיום אובססיביים ל"צפייה בסערה", כלומר. קריאת כותרות חדשות ו"גלילה אבדון" לדבר הרע הבא. אחרים אוגרים בטירוף מזון, אספקה ונשק כדי לקחת את העניינים לידיים שלהם כאשר התמוטטות מגיע.
אל תבינו אותי לא נכון - אנחנו צריכים להיות מעשיים וזהירים. העובדה שישוע היה בסירה מלכתחילה פירושה שהוא לא רק ציפה שהאב יסיע אותו לכל מקום בהרף עין (כמו פיליפ של היום קריאה ראשונה). לא, ישוע היה מעשי ובו זמנית שקוע כולו באהבת האב - וכל המשתמע מכך.
זהו שיעור ומסלול כל כך יפה עבורנו, לא משנה באיזו סערה אנו מתמודדים. כאשר איננו יכולים לעצור את גלי הבלבול, החובות, המחלות, הסבל, הבגידה, הפילוג וכו' מלעלות על הסיפון, התשובה היחידה היא באמת לזרוק את עצמנו לזרועותיו של האב שבשמים. מנוחה. וגם מנוחה באלוהים אין פירושה שאננות או חוסר מעש או אפילו הכחשת רגשותינו. במקום זאת, רק בשלווה פנימית ובנטישה זו אפשרית עבודת שליחים אמיתית: הרגעת כל סערה. וההרגעה הזו היא לא עניין של ניקוז האגם, כביכול, כאילו אפשר לשים קץ לבעיה. במקום זאת, מדובר בהבאת הגלים תחת שליטה רגשית שלנו כך שהסבל שלנו ישמש אותנו לנמל בטוח, לא להטביע אותנו. הסיבה שאני יכול לכתוב על זה היא לא בגלל ששלטתי בזה אלא בדיוק בגלל שסבלתי כל כך הרבה בכך שלא!
כן, כמה קשה לחיות את זה! כמה קשה לשחרר! כמה קשה לא להיות אובססיבי לגבי סערה זו או אחרת. אבל להיות ממוסמר לצלב האמונה הזה נצרות אמיתית. אין דרך אחרת. האלטרנטיבה היא פשוט להיכנס לפאניקה... ואיזה פרי טוב זה הביא אי פעם?
המשרד מתקדם
אז הנה אני - נאלץ לשכב על הצלב הזה שכן עתידי ועתיד המשרד הזה אינם בטוחים מאי פעם. הייתה תקופה שבה לא יכולתי לסגור את ה"ברז" של דבר אלוהים שזרם בנשמתי עד לנקודה שבה יכולתי לכתוב כל יום. אבל The Now Word מגיע לטפטף לאחרונה. אולי זה כשלעצמו הוא א סימן הזמן….
במקביל, אני מקבל מדי יום מכתבים מקוראים המחפשים כוח והכוונה למשרד הזה בשעות סוערות אלו. לכן אשאר בתפקידי כל עוד האדון יתיר זאת (או שהממשלה מתירה שכן, בקנדה לפחות, חופש הביטוי שלנו תלוי בחוט דק).
לפני מספר חודשים פניתי לקהל הקוראים שלי בבקשה לתמיכתך הכספית. The Now Word נשאר עבורי מאמץ במשרה מלאה מכיוון שיש עדיין כל כך הרבה עבודה לעשות. כ-1% מהקוראים שלי הגיבו, וזו הסיבה שאני נאלץ לפנות כבר עכשיו (בדרך כלל אני מחכה עד סוף הסתיו). אני יודע שאלה זמנים קשים ושהם רק הולכים ונעשים קשים יותר. הערעור שלי הוא לֹא לאלו מכם שנאבקים לשים אוכל על השולחן אבל לאלה שמסוגלים לתרום לשליח הזה. לרבים מכם יש, ואני אסיר תודה מעבר למילים על הצדקה העצומה, האהבה והתפילות שלכם לאורך השנים. (למי שיכול, אתה יכול לתרום כאן חד פעמי או חודשי).
רק אלוהים יודע את לוח הזמנים של הסופה הזו. מצידי, אם כן, אני נשאר על קיר השומר כדי לומר את דברו עד שהוא קורא לי הביתה או למשימה אחרת. עד כדי כך, אני מרגיש שהוא מזמין אותנו עכשיו:
בוא, אם כן, ותנוח איתי בירכתי הספינה הגדולה הזו. אל תפחד מגלי סערה זו או כל סערה אחרת. הישארו בי ואני אשאר בכם, ואנחנו נישאר באהבת האב ובטיפולו התמידי.
קריאה קשורה
תמכו בשירותו במשרה מלאה של מארק:
משפחת מאלט 2024
לנסוע עם מארק פנימה השמיים עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
עכשיו בטלגרם. נְקִישָׁה:
עקוב אחרי מארק ו"סימני הזמנים "היומיים ב- MeWe:
עקוב אחר כתביו של מארק כאן:
האזן לדברים הבאים:
הערות שוליים
| ↑1 | ב פרשנות התנ"ך של היידוק (1859) בעקבות התרגום ללטינית-אנגלית של Douay-Rheims, נכתב: "סוס לבן, כמו כובשים שנהגו לרכב עליו בניצחון חגיגי. זה מקובל להבין את המושיע שלנו, המשיח, שבעצמו ועל ידי שליחיו, מטיפים, חלליו וקדושים אחרים, ניצח על כל יריביו של כנסייתו. הייתה לו קשת בידו, תורת הבשורה, נוקבת כחץ את לב השומעים; והכתר שניתן לו, היה אות לניצחונו של מי שיצא לכבוש, כדי שיוכל לכבוש... שאר הסוסים הבאים מייצגים את המשפטים והעונשים, שהיו אמורים ליפול על אויביו של ישו וכנסייתו..." |
|---|---|
| ↑2 | עיין שעון: למה האזהרה? |
| ↑3 | לוק 8: 22-25 |