אוקיינוס ​​הרחמים

מילת ה- NOW בנושא קריאות המונים
ל -7 באוגוסט 2017
יום שני בשבוע השמונה עשרה בשעה הרגילה
העדיף. אנדרטת סנט סיקסטוס השנייה והחברים

טקסטים ליטורגיים כאן

 התמונה צולמה ב- 30 באוקטובר 2011 בקאזה סן פבלו, סטו. דגו. הרפובליקה הדומיניקנית

אני רק חזר מ ארקאתאוס, חזרה לתחום התמותה. זה היה שבוע מדהים ועוצמתי עבור כולנו במחנה האב / ה בן הזה שנמצא בבסיס הרי הרוקי הקנדיים. בימים הקרובים אשתף אתכם במחשבות ובמילים שעלו לי שם, כמו גם במפגש מדהים של כולנו עם "גבירתנו".

אבל אני לא יכול לעבור על פני היום הזה בלי להתייחס הן לקריאות ההמונים והן לתמונה שהופיעה לאחרונה רוח יומי. אני אמנם לא יכול לאשר את האותנטיות של התצלום (שככל הנראה נשלח מכומר אחד למשנהו), אבל אני יכול לאשר את משמעות הדימויים.

בגילויים של ישו לסנט פאוסטינה, בהם הוא חושף את מעמקי רחמיו האלוהיים, האדון מרבה לדבר על "אוקיינוס" אהבתו או רחמיו שהוא רוצה לשפוך על האנושות. יום אחד בשנת 1933 מספר פאוסטינה:

מרגע שהתעוררתי בבוקר, רוחי הייתה שקועה לגמרי באלוהים, באותו אוקיינוס ​​של אהבה. הרגשתי ששקועתי בו לחלוטין. במהלך המיסה הקדושה אהבתי אליו הגיעה לשיא עוצמה. לאחר חידוש הנדרים והקודש, ראיתי לפתע את האדון ישוע, שאמר לי בחביבות רבה, בתי, תסתכל על הלב הרחום שלי. כשעניתי את מבטי אל הלב הקדוש ביותר, יצאו ממנו אותן קרני אור, המיוצגות בתמונה כדם ומים, והבנתי עד כמה רחמי האדון גדולים. וגם שוב ישוע אמר לי באדיבות, בתי, דבר עם כוהנים על הרחמים הבלתי נתפסים שלי. להבות הרחמים בוערות אותי - מלהטות לבזבז; אני רוצה להמשיך ולשפוך אותם על נפשות; נשמות פשוט לא רוצות להאמין בטובתי. -רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 177

הדימוי שעליו היא מדברת הוא זה שציירה בהתאם לחזון שראתה אותו, שם קרני אור נשפכו מלבו.

לפני כמה שנים, כשנסעתי יחד לדבר בכנס עם פר. סרפים מיכלנקו, שתירגם את יומנה של פוסטינה, הסביר לי שישוע מסתכל למטה כאילו היה על הצלב. מאוחר יותר כתבה פאוסטינה את התפילה הזו:

פג תוקף, ישוע, אבל מקור החיים נשפך לנשמות, ואוקיאנוס הרחמים נפתח לכל העולם. O Fount of Life, חסד אלוהי בלתי נתפס, עוטף את כל העולם ומרוקן את עצמך עלינו. —נ. 1319

פאוסטינה קישרה בבירור את לב ישו עם הקודש. יום לאחר המיסה, לאחר שחשה "תהום של סבל" בנפשה, אמרה, "אני רוצה להתקרב לקודש הקודש כמעיין רחמים ולהטביע את עצמי לחלוטין באוקיאנוס האהבה הזה." ^[1]עיין שם. נ. 1817

במהלך המיסה הקדושה, כאשר האדון ישוע נחשף בהקודש הקדוש, לפני הקודש, ראיתי שתי קרניים יוצאות מן המארח המבורך, בדיוק כפי שהן מצוירות בתמונה, אחת מהן אדומה והשנייה חיוורת. —נ. 336

היא ראתה זאת מספר פעמים, כולל במהלך הערצה:

.... כאשר הכומר לקח את הקודש הקדוש ברוך הוא לברך את העם, ראיתי את האדון ישוע כפי שהוא מיוצג בתמונה. האדון נתן את ברכתו, והקרניים התרחבו על כל העולם. —נ. 420

עכשיו, אחים ואחיותיי, למרות שאתה ואני לא יכולים לראות את זה, זה קורה ב כל המיסה ודרך כל משכן בעולם. ברוך אתה שלא יכול עדיין לראות עדיין מאמין. אבל, כמו התמונה לעיל, אלוהים עושה הרם את הצעיף מפעם לפעם כדי להזכיר לנו שליבו הקדוש משווע לשפוך רחמים על כולנו.

אני זוכר ליל הערצה שהובלתי בלואיזיאנה לפני מספר שנים. ילדה בת שמונה הורכנה כשפניה האדמה מול המונסטרנציה שהכילה את הקודש, והיא נראתה תקועה בתנוחה הזו. לאחר שהחזיר את בית הקודש למשכן, אמה שאלה אותה מדוע אינה יכולה לזוז, והילדה קראה, "כי היו אלפים דליים של אהבה שנשפכים עלי! " בפעם אחרת אישה חצתה שלוש מדינות כדי להשתתף באחד האירועים שלי. סיימנו את הערב בהערצה. כשהיא יושבת מאחור בתפילה, היא פקחה את עיניה להביט בהספד שנחשף על המזבח. ושם הוא היה ... ישוע, עומד ישירות מאחורי המארח כך שהיה מעל ליבו. ממנו, לדבריה, קרני אור התפשטו על פני כל הקהילה. לקח לה שבוע עד שהיא בכלל הספיקה לדבר על זה.

לב ישו הוא הקודש. זהו גופו, דמו, נשמתו ואלוהותו. ^[2]השווה אוכל אמיתי, נוכחות אמיתית כמה ניסי חג ההלכה אישרו את המציאות היפה הזו שבה המארח הפך לבשר ממש. בפולין ביום חג המולד בשנת 2013, מארח אוכריסטי נפל על הקרקע. על פי נהלים מקובלים, הכהן הקהילה הכניס אותו למיכל מים להתמוסס. הבישוף של לגניצה כתב במכתב לדיוסיתו כי "זמן קצר לאחר מכן הופיעו כתמים בצבע האדום." ^[3]השווה jceworld.blogspot.ca קטע מהמארח נשלח למחלקה לרפואה משפטית שהגיע למסקנה:

שברי הרקמות ההיסטופתולוגיים נמצאו המכילים חלק מקוטע של שריר השלד ... כל התמונה ... דומה ביותר ל שריר לב... כפי שהוא מופיע תחת זני הייסורים. - ממכתבו של הבישוף זביגנייב קירניקובסקי; jceworld.blogspot.ca

בבשורה של היום, ישוע מאכיל את האלפים שהתאספו סביבו.

... כשהוא מסתכל למעלה לשמיים, אמר את הברכה, שבר את הכיכרות ונתן אותם לתלמידים, אשר בתורם נתנו אותם להמון.

יש לציין שיש שתים עשרה סלים נשאר אחרי שכולם התמלאו. האם אין זה סמל לשפע הרחמים והאהבה שישוע שופך באמצעות שנים עשר השליחים ויורשיהם, בהמונים שנאמרו עד היום בכל העולם כולו?

כל כך הרבה עייפים, פוחדים, חולים או שחוקים. לך אז ושקוע באוקיאנוס הרחמים. שב לפני משכן, או יותר טוב, מצא מיסה בה תוכל לקבל את ליבו אל לבך ... ואז תן לגלי רחמיו ואהבתו המרפא לשטוף אותך. רק בדרך זו, בבואך אל המקור, תוכל בתורו להיות מכשיר מאותו רחמים לסובבים אותך.

בתי, תדעי שהלב שלי הוא הרחמים עצמם. מים הרחמים הזה זורמים חסדים על כל העולם. שום נשמה שהתקרבה אליי מעולם לא נעלמה ללא ניחומים. כל סבל נקבר במעמקי רחמי, וכל חסד מציל ומקדש זורם ממזרקה זו. בתי, אני רוצה שהלב שלך יהיה מקום מגורים של רחמי. אני רוצה שחסד זה יזרום על כל העולם דרך ליבך. שמישהו שמתקרב אליך לא ילך בלי האמון הזה ברחמי שלי שאני כל כך חפץ בנשמות. —נ. 1777

זה אחד השירים האהובים עלי .... לטבול את עצמך באוקיאנוס הרחמים שלו כדי שגלי האהבה שלו ישטפו אותך ...

קריאה קשורה

נוכחות אמיתית, אוכל אמיתי