שביל החיים

"אנו עומדים כעת מול העימות ההיסטורי הגדול ביותר שעברה האנושות ... אנו עומדים כעת בפני העימות הסופי בין הכנסייה לאנטי-כנסייה, עם הבשורה מול האנטי-בשורה, של ישו מול האנטי-ישו ... זהו משפט ... של 2,000 שנות תרבות וציוויליזציה נוצרית, עם כל השלכותיה על כבוד האדם, זכויות הפרט, זכויות האדם וזכויות האומות. " הקרדינל קרול וויטיליה (ג'ון פול II), בקונגרס האוכריסטיקה, פילדלפיה, הרשות הפלסטינית; 13 באוגוסט 1976; עיין באינטרנט קתולי (אושר על ידי הדיאקון קית' פורנייה שהיה נוכח) "אנחנו עומדים כעת מול העימות ההיסטורי הגדול ביותר שעברה האנושות... אנו עומדים כעת בפני העימות הסופי בין הכנסייה לאנטי-כנסייה, עם הבשורה מול האנטי-בשורה, של ישו מול האנטי-ישו ... זהו משפט ... של 2,000 שנות תרבות וציוויליזציה נוצרית, עם כל השלכותיה על כבוד האדם, זכויות הפרט, זכויות האדם וזכויות האומות. " הקרדינל קרול וויטיליה (ג'ון פול II), בקונגרס האוכריסטיקה, פילדלפיה, הרשות הפלסטינית; 13 באוגוסט 1976; עיין באינטרנט קתולי (אושר על ידי דיקון קית 'פורנייה שהיה נוכח)

כעת אנו עומדים בפני העימות האחרון
בין הכנסייה לאנטי-כנסייה,
של הבשורה מול האנטי-בשורה,
של ישו מול האנטי-משיח...
זה משפט... של 2,000 שנות תרבות
והציוויליזציה הנוצרית,
עם כל ההשלכות שלו על כבוד האדם,
זכויות הפרט, זכויות האדם
וזכויות העמים.
— הקרדינל קרול וויטילה (ג'ון פול השני), הקונגרס האוקריסטי, פילדלפיה, הרשות הפלסטינית,
13 באוגוסט 1976; ראה באינטרנט קתולי

WE חיים בשעה שבה כמעט כל התרבות הקתולית של 2000 שנה נדחית, לא רק על ידי העולם (מה שיש לצפות במידת מה), אלא על ידי הקתולים עצמם: בישופים, קרדינלים והדיוטות המאמינים שהכנסייה צריכה " מְעוּדכָּן"; או שאנחנו צריכים "סינוד על סינודאליות" כדי לגלות מחדש את האמת; או שאנחנו צריכים להסכים עם האידיאולוגיות של העולם כדי "ללוות" אותן.

בלב ליבה של כפירה זו מהקתוליות עומדת דחייה של הרצון האלוהי: הסדר של אלוהים שנקבע בחוק הטבעי והמוסרי. כיום, המוסר הנוצרי לא רק נמנע ולועגים לאחור אלא נחשב לא צודק ואפילו פלילי. מה שנקרא "ווקיזם" הפך להיות אמיתי...

...דיקטטורה של רלטיביזם שלא מכיר בשום דבר כמוגדר, ואשר מותיר כמדד האולטימטיבי רק את האגו והרצונות של האדם. בעל אמונה ברורה, על פי האמונה של הכנסייה, מתויג לעתים קרובות כפונדמנטליזם. עם זאת, רלטיביזם, כלומר לתת לעצמך להיזרק ו'להיסחף אחרי כל רוח של הוראה', נראה הגישה היחידה המקובלת על הסטנדרטים של היום. - הקרדינל רצינגר (POPE BENEDICT XVI) לפני הכינוס ההומילי, 18 באפריל 2005

הקרדינל רוברט שרה הגדיר בצדק את ה"מרד" הזה מהנצרות מבפנים בדומה לבגידתו של המשיח על ידי השליחים שלו.

כיום הכנסייה חיה עם ישו דרך התקפי התשוקה. חטאי חבריה חוזרים אליה כמו מכות על הפנים ... השליחים עצמם סובבו זנב בגן הזיתים. הם נטשו את ישו בשעה הקשה ביותר שלו ... כן, ישנם כמרים, בישופים ואפילו קרדינלים בוגדים שאינם מצליחים לשמור על צניעות. אבל גם, וזה גם חמור מאוד, הם לא מצליחים לאחוז באמת הדוקטרינרית! הם מביעים אוריינטציה של המאמינים הנוצרים על ידי שפתם המבלבלת והמעורפלת. הם מזייפים ומזייפים את דבר האל, מוכנים להתפתל ולכופף אותו כדי לזכות באישור העולם. הם היהודים איסקריוטים של זמננו. -הראלד הקתולי, 5 באפריל 2019; עיין המילה האפריקאית עכשיו

מחסום... או מחסום?

מתחת למהפכה תרבותית זו נמצא השקר עתיק היומין שדבר האל קיים כדי להגביל ולשעבד אותנו - שתורת הכנסייה היא כמו קו גדר האוסר על האנושות לחקור את האזורים החיצוניים של "אושר אמיתי".

אלוהים אמר, 'לא תאכל אותו ואפילו לא תגע בו, אחרת תמות'." אבל הנחש אמר לאישה: "בוודאי לא תמות!" (בראשית ג 3-3)

אבל מי יגיד שהמחסומים סביב, למשל, הגרנד קניון, נועדו לשעבד ולפגוע בחופש האנושי? או שהם שם בדיוק כדי מדריך ולשמור על יכולת האדם לראות יופי? מעוז ולא מחסום?

אפילו לאחר נפילת אדם וחוה, טובת רצונו של אלוהים הייתה כה ברורה, חוקים אפילו לא היו נחוצים בהתחלה:

...בתקופות הראשונות של תולדות העולם עד נח, לדורות לא היה צורך בחוקים, ולא היו עבודת אלילים, ולא מגוון שפות; אלא כולם הכירו באלוהים האחד שלהם והייתה להם שפה אחת, כי אכפת להם יותר מהרצון שלי. אבל כשהם המשיכו להתרחק ממנו, התעוררו עבודת אלילים והרעות החמירו. זו הסיבה שאלוהים ראה את ההכרח לתת את חוקיו כשומרים על הדורות האנושיים. -ישו למשרת האל לואיזה פיקארטה, 17 בספטמבר 1926 (כרך 20)

אז גם אז, החוק לא ניתן כדי לפגוע בחופש האדם אלא דווקא כדי לשמור עליו. כפי שאמר ישוע, "כל החוטא הוא עבד החטא".^[1]ג'ון 8: 34 מצד שני, הוא אמר "האמת תשחרר אותך".^[2]ג'ון 8: 32 אפילו דוד המלך הבין את זה:

הוליכו אותי בנתיב מצוותיכם, כי זו תענוג. (תהלים 119:35)

אשרי מי שמצפונם אינו מגנה אותם... (שיר י"ד:ב)

שביל החיים

בתורתו היפה על "פאר האמת", מתחיל יוחנן פאולוס השני בפריסת שדה הקרב לנפשנו ולנפשנו:

הציות הזה לא תמיד קל. כתוצאה מאותו חטא קדמון מסתורי, שבוצע בהנחיית השטן, זה שהוא "שקרן ואבי השקרים" (ג '8:44), האדם מתפתה כל הזמן להפנות את מבטו מהאל החי והאמיתי כדי לכוון אותו לעבר האלילים (ראה א' בתס' א':1), מחליף את "האמת על אלוהים בשקר" (רום 1:25). גם יכולתו של האדם לדעת את האמת מוחשכת, ורצונו להיכנע לה נחלש. כך, מתמסר לרלטיביזם ולספקנות (ר 'ג' 18:38), הוא יוצא לחיפוש אחר חופש הזוי מלבד האמת עצמה. -Veritatis Splendor, נ. 1

ובכל זאת, הוא מזכיר לנו ש"שום חושך של טעות או של חטא לא יכול לקחת לגמרי מהאדם את אורו של אלוהים הבורא. במעמקי לבו נשארת תמיד כמיהה לאמת מוחלטת וצמא להשיג ידע מלא עליה". בכך טמון גרעין התקווה מדוע אסור לנו, שנקראים לשדה הקרב המיסיונרי בזמננו, להתייאש מלראות לאחרים את בשורת הישועה. המשיכה המולדת לכיוון ה אמת כל כך נפוצה בלב האדם "על ידי החיפוש שלו אחר משמעות החיים"^[3]Veritatis Splendor, נ. 1 שחובתנו להפוך ל"אור העולם"^[4]מאט 5: 14 זה רק הרבה יותר מכריע, ככל שהוא נעשה כהה יותר.

אבל יוחנן פאולוס השני אומר משהו הרבה יותר מהפכני מווקיזם:

ישוע מראה שאסור להבין את המצוות כגבול מינימלי שאין לחרוג ממנו, אלא כאל נתיב הכרוך במסע מוסרי ורוחני לעבר שלמות, שבמרכזו האהבה (עיין קול ג' י"ד). כך הופכת הציווי "לא תרצח" לקריאה לאהבה קשובה המגנה ומקדמת את חייו של רעהו. הציווי האוסר על ניאוף הופך להזמנה לדרך הסתכלות טהורה על הזולת, המסוגלת לכבד את המשמעות הזוגית של הגוף... -Veritatis Splendor, נ. 14

במקום לראות את מצוות המשיח (שפותחו בתורת המוסר של הכנסייה) כגדר שאנו עומדים מולה כל הזמן, כגבולות שיש לבחון או גבולות שיש לדחוף, יש לראות בדבר אלוהים נתיב שאליו אנו נוסעים. חופש ושמחה אותנטיים. כפי שאמרה פעם חברתי והסופרת כרמן מרקו, "טוהר הוא לא קו שאנו חוצים, זה כיוון שאנחנו הולכים אליו".

כך גם לגבי כל ציווי מוסרי או "חוק" נוצרי. אם אנחנו שואלים כל הזמן את השאלה "כמה זה יותר מדי", אנחנו פונים אל קו הגדר, לא אל השביל. השאלה צריכה להיות, "לאיזה כיוון אני יכול לרוץ בשמחה!"

אם אתה רוצה לדעת איך נראים שביעות רצון ושלווה על ידי ביצוע רצון האל, לשקול את שאר הבריאה. כוכבי הלכת, השמש והירח, האוקיינוסים, ציפורי האוויר, חיות השדות והיערות, הדגים... יש שם הרמוניה וסדר על ידי ציות פשוט ל- יצר ומקום נתן להם אלוהים. אבל נבראנו, לא מתוך אינסטינקט, אלא רצון חופשי שנותן לנו את ההזדמנות המפוארת לבחור לאהוב ולהכיר את אלוהים, וכך ליהנות מחיבור מלא עמו.

זה המסר שהעולם זקוק נואשות לשמוע לִרְאוֹת בנו: שמצוות ה' הן הדרך לחיים, לחירות - לא מכשול אליו.

תראה לי את הדרך לחיים, שמחה שופעת בנוכחותך, התענוגות מימינך לנצח. (תהלים טז, יא)