הקולוסיאום הרומי
DEAR חברים,
אני כותב לך הלילה מבוסניה-הרצגובינה, יוגוסלביה לשעבר. אבל אני עדיין סוחב איתי מחשבות מרומא ...
הקולוסאום
כרעתי ברך והתפללתי וביקשתי את השתדלותם: תפילות האנוסים ששפכו את דמם ממש במקום זה לפני מאות שנים. הקולוסיאום הרומי, אמפיתיאטרון פלביוס, אדמת זרע הכנסייה.
זה היה עוד רגע חזק, שעמד במקום הזה שבו אפיפיורים התפללו והדיוט קטן עורר את אומץ לבם. אבל כשהתיירים הסתובבו, מצלמות לוחצות ומדריכי טיולים מפטפטים, עלו במחשבות אחרות ...
המקום הזה היה סוג של בידור עבור האזרחים הרומיים - הגרסה העתיקה של הטלוויזיה. אנשים רבים עלולים להיבהל מהקורבנות של בעלי חיים ואדם שהתרחשו כאן במשך מאה יום, פעם או פעמיים בשנה. ובכל זאת, האם אנחנו באמת כל כך שונים היום?
האדם המודרני פיתח שוב טעם לדם. היאבקות WWF, סרטים גרפיים מפיצי דם, משחקי וידאו אולטרה-מציאותיים ואלימים, "ספורט" קיצוני ו"טלוויזיה ריאליטית "עם אלמנט הגידול ההולך וגובר, הם האמפיתיאטרון החדש של ימינו. כמה זמןתהיתי ביני לבין עצמי, לפני שצורות הבידור האלה נהיות משעממות, ואנחנו צריכים למצוא אמצעי גירוי חדש? ורק מי בדיוק יהיו השחקנים והשחקניות? אני משער רק כאן, אך האם מתעורר רגישות של העולם לקבל שוב את הוצאתם להורג של בני אדם כצורה של בידור? (אני אעלם גם מהעובדה שהמאה שעברה הייתה עדה לחללי מלחמה רבים יותר לאמונה מאשר כל המאות שהיו יחד לפניה.)
חטא המאה
גילויים אלה של סבל ואלימות ומיניות מפורשת הם במציאות פרי עץ שהשתבש - כלומר לב האדם. הפכנו כה קהים למציאות הפנימית שלנו, עד שקיבלו ביחד בידור שלפני ארבעה או חמישה עשורים בלבד היו מזעזעים אפילו את הלב הקשיח ביותר.
האפיפיור יוחנן פאולוס השני סיכם זאת בצורה נוקבת ביותר:
חטא המאה הוא אובדן תחושת החטא.
תחושת חטא זו, רחוקה מטיול רגשי אשמה על-טבעי, היא הברומוטר הפנימי השומר על יישורנו לרצון האל. רצון האל, בתורו, מביא לנו חיים. כמו שישוע אמר,
אם תקיים את מצוותיי, תישאר באהבה שלי ... אמרתי לך זאת כדי שהשמחה שלי תהיה בך ושמחתך תהיה שלמה. (John 15: 10-11)
האם איננו יודעים מניסיוננו שהחטא מביא בתוכנו מעט מוות, ואילו קיום מצוות אלוהים מביא חיים, שמחה ושלום?
אובדן זה של תחושת החטא הוא אסון עבור דורנו. זה ברור כאשר אנו מהרהרים בהתפוצצות התאבדות בגיל העשרה, פשע אלים, אלכוהוליזם, שימוש בסמים, השמנת יתר, התמכרויות ודיכאון. זה אומר אובדן נפשות, וככזה, עידן זה מתקרב במהירות לסיומו.
זמן החסד שאנו חיים בו יפוג, ותחושת החטא, של אלוהים, של האמת, של כל מה שחשוב באמת תגיע אלינו מהר ככל שברק יחבר את האדמה לשמיים. כל מה שבנה הדור הזה שאינו בנוי על אלוהים, על יסוד האמת הבטוח שהוא המשיח, יתפורר.
בדיוק כמו שהקולוסיאום נמצא כעת בהריסות.
התקופה החדשה
אך כשם שהשיש ששימש לעיטור הקולוסיאום נלקח בסופו של דבר ושימש לבניית כנסיות רבות, כולל בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, כך גם "חורבות" הדור הנוכחי ישמשו לבנייתם. עידן חדש של שלום. כי בתוכו יימצאו שרידי סגולה אלה; אותם גברים ונשים קדושים שנותרו נאמנים למשיח, עד למוות. הם יהפכו לאבני הבניין של כנסייה מטוהרת, קדושים, חסרי דופי, ומקרינים את אור המשיח עד שובו הסופי בתפארת.
עכשיו הגיע הזמן לצפות ולהתפלל כפי שצווה אדוננו. כלומר לטפח את "תחושת החטא". אך אל תעשה זאת לא בחושך של רחמים עצמיים או האשמות, אלא לאור הרחמים והאהבה הנשפכים מצד המשיח. כן, זה דורש אמונה כאשר קולות "אחרים" מספרים לנו משהו אחר. אבל אמון במשיח, בוא למשיח, והניח לו להלביש אותך בסגולה, בקדושה ובטהרה.
שכן אלה הבגדים שיש ללבוש בבית משתה של העידן החדש.
