AS כתבתי במדיטציה המונית היומית שלי היום (ראה כאן), ישנה פאניקה מסוימת בכמה רבעים מהכנסייה על רקע דו"ח הדיון המופשט במקצת של הכנסייה (דיספוזיציה יחסית). אנשים שואלים, "מה עושים הבישופים ברומא? מה האפיפיור עושה? " אבל השאלה האמיתית היא מה רוח הקודש עושה? כי הרוח היא זו שישוע שלח אליה "ללמד את כל האמת". [1]ג'ון 16: 13 הרוח היא העו"ד שלנו, העזרה שלנו, המתנחם שלנו, הכוח שלנו, החוכמה שלנו ... אבל גם זה שמשכנע, מאיר וחושף את ליבנו כך שתהיה לנו האפשרות תמיד להתקדם עמוק יותר לעבר האמת שמשחררת אותנו.
המנהל הרוחני שלי ביקש ממני להתחיל לחלוק מחשבות על הסינוד. וכך, אני רוצה להרהר במובן רחב יותר על המתרחש, תוך נגיעה בנושאים שונים שאתייחס אליהם באופן ספציפי יותר בימים הקרובים. יש כל כך הרבה ניואנסים שאי אפשר לדבר עליהם במקום אחד בלי לכתוב ספר. אז אני הולך לעשות את זה בקטעים, ולעתים קרובות יותר, מכיוון שאני יודע שאין לך זמן לקרוא חיבורים ארוכים. אבל אני מתפלל שתקדישו כמה דקות בכל יום כדי להרהר איתי עכשיו מה שהרוח אומרת לכנסייה בשעה זו, מבקש מהאלוהים לתת לנו את החוכמה הדרושה לנו כדי להיות נאמנים לקולו.
המקום המושלם להתחיל בו הוא בבשורה של היום...
אין שום דבר נסתר שלא יתגלה, ולא סוד שלא יוודע. לכן כל אשר אמרת בחושך יישמע באור, ומה שלחשת מאחורי דלתות סגורות יוכרז על משטחי הבית. (לוקס י"ב:12-2)
עם בחושך
הסינוד ברומא נקרא להתייחס כיצד להתמודד עם האתגרים הפסטורליים הניצבים בפני המשפחה והרועים המופקדים על הדרכתם. אכן, מי לא יכול לראות שהמשפחה תחת 
עומס אדיר היום? גירושין, סמים, אלכוהול, פורנוגרפיה, מרד, פילוג, נטל כספי וכו'. הם השפיעו מאוד על כמעט כל משפחה על פני כדור הארץ, במיוחד בעולם המערבי.
במובנים רבים, אנו דומים שוב לאנשי זמנו של ישו, "עם בחושך". [2]עיין מאט 4: 16 אבל לא רק משפחות... גם אנשי דת. ואני אומר את זה באהבה, כי הגברים האלה הם אדם לשנות את כריסטוס, "משיח אחר". אבל הם גם אחינו, ועלינו לעזור גם להם על ידי תפילותינו ואהבתנו להיכנס למלכות אלוהים. על כולנו האפילה חושך נורא שהתפשט וגדל במשך כמה מאות שנים.
הסכנה המיוחדת של התקופה שלפנינו היא התפשטות אותה מגפת בגידה, שהשליחים ואדוננו עצמו חזו כאסון החמור ביותר בתקופות האחרונות של הכנסייה. ולפחות צל, תמונה טיפוסית של הפעמים האחרונות מגיעה על פני העולם. —ג'ון הנרי הקרדינל ניומן (1801-1890), דרשה בפתיחת סמינר סנט ברנרד, ב -2 באוקטובר 1873, בגידת העתיד
זה היה פיוס העשירי שבאמת ניסח בצורה קונקרטית את מה שקודמיו כבר ראו: סימנים למחלה רוחנית איומה שניבאה על ידי סנט פול:
אתם מבינים, אחים נכבדים, מהי המחלה הזו -כפירה מאלוהים. —פופ סט. PIUS X, E Supremi, אנציקל על השבת כל הדברים במשיח, נ. 3, 5; 4 באוקטובר 1903
זה בעצם ההקשר שבו נבחר הקרדינל חורחה מריו ברגוליו לאפיפייר ה-265. נראה שהאפיפיור פרנציסקוס רואה שאנו חיים בתקופה שבה, כפי שניסח זאת האפיפיור פיוס ה-XNUMX, "חטא המאה הוא אובדן תחושת החטא". [3]נאום 1946 לקונגרס הקטכיתי של ארצות הברית לפיכך, הסינוד ברומא מביא בעצם לקדמת הבמה את השאלה כיצד להתמודד עם אנשים/זוגות שחיים במצב אובייקטיבי של חטא בל יכופר. אני אומר באובייקטיביות כי על מנת של מישהו נשמה כדי להיות במצב של חטא מוות, לא רק שהעניין חייב להיות חמור, אלא שהוא גם חייב להתבצע "בידיעה מלאה ובהסכמה מכוונת". [4]קאטכיזם של הכנסייה הקתולית, n. כו
כאן אני מעלה שאלה. כאשר הרוב המכריע של הזוגות הקתולים משתמשים באמצעי מניעה, כאשר מספר רב של צעירים קתולים חיים יחד לפני הנישואין, כאשר שיעורי הגירושים גבוהים כמעט כמו זוגות חילוניים, וכאשר הייתה מעטה עד אין כנסייה נאמנה על מוסר מהדוכן. ... כמה אשמים באמת אנשים היום במונחים של להיות במצב של ממשי חטא בל יכופר? כמה אשמים כמרים שנוצרו 
ועוצב בבתי מדרשות ליברליים שבהם אמונת נפש רבים נטרפה?
אני לא אומר שאנשים לא אחראים וגם לא זה לֹא להיות אשם לחלוטין בחטא חמור אינו נושא פסטורלי רציני. לא, זה באמת מה היא בעיה כאשר אתה שוקל למה. (בכתיבה אחרת, אני רוצה להתייחס ספציפית עד כמה אנחנו do לדעת מתי אנו חטאים.) אז כשהאנשים נמצאים בחושך שכזה, האם אולי איננו בעוד שעה דומה לזו שבה הגיע ישוע בפעם הראשונה? תקופה שבה הכבשים האבודים של ישראל היו זקוקים נואשות לרועה הטוב כדי למצוא אותם? האם לא זו בדיוק הסיבה שישוע הופיע לפאוסטינה הקדושה, והכתיב לה את המסר המדהים של רחמים אלוהיים בשעה זו ממש של "מכת הבגידה" וה"כפירה" הזו?
בברית הישנה שלחתי נביאים עם ברעם אל עמי. היום אני שולח אותך ברחמי לאנשי העולם כולו. אני לא רוצה להעניש את האנושות הכואבת, אבל אני רוצה לרפא אותה, ללחוץ אותה אל הלב הרחום שלי. אני משתמש בעונש כאשר הם עצמם מכריחים אותי לעשות זאת; ידי נרתעת מלהחזיק בחרב הצדק. לפני יום הצדק אני שולח את יום הרחמים. -ישוע לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1588
אבל רחמים אין פירושו להתאים לחטא, אלא להיות הפנים של האהבה והרחמים האלה לחוטא (וזו הבחנה שכנראה אבדה בכמה גורמים בכנסייה). האפיפיור לא מאמין שאנחנו מראים את הפנים האלה. די, מכאן שכל מה שהוא אמר ועשה עד לנקודה זו הוא להחזיר את כולנו ללב הבשורה, לפגוש שוב את האהבה הבלתי מותנית של אלוהים ולהיות אהבה זו לאחרים.
אבל זה מאוחר, כנראה מאוחר מדי. חרב הצדק נראית שוב מוכנה. אבל בדיוק כשאנחנו חושבים שאלוהים הספיק... הוא כל כך מפתיע אותנו ברחמיו. אני מאמין שהוא יעשה זאת שוב - אם כי כ"קריאה אחרונה" לאנושות לעורר את מצפונו של העם הזה בחושך.
האם אני מסוגל להבין את סימני הזמן ולהיות נאמן בקול ה' המתגלה בהם? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלות הללו היום ולבקש מה' לב שאוהב את החוק – כי החוק שייך לאלוהים – אבל שאוהב גם את ההפתעות של ה' ואת היכולת להבין שהחוק הקדוש הזה אינו מטרה בפני עצמה. —פופ פרנסיס, הומילי, 13 באוקטובר 2014; romereports.com
האיחוד עם אלוהים הוא הסוף. הוא צמא לזה... ומדגים זאת ברגע זה ממש בסבלנותו.
חושך בא לאור
עם זאת, מה שאנו שומעים ביציאה מהסינוד הוא, לפעמים, רחמים שגויים. גם על זה אכתוב יותר. יחד עם זאת, מה שהאפיפיור פרנציסקוס ביקש היה דיון חופשי ופתוח. הוא אמר לבישופים:
דבר ברור. אל תגיד לאף אחד, 'אתה לא יכול להגיד את זה'... אל תפחד להעליב אותי. -הראלד הקתולי, אוקטובר 6th, 2014
כי זה מה שמשפחות עושות כשהן במשבר - הן מקשיבות זו לזו (או ש"המשבר המשפחתי" מעמיק). בידיעה שיש לו גם בישופים "ליברלים" וגם "שמרנים" מתאספים, האפיפיור פתח את הקומה כך שה רוח של קולגיאליות ואחווה יכולה בתקווה להתחיל לפזר את המתחים המרים שכן קיימים ולהניע את האפיסקופות, ובכך את הכנסייה כולה, לעבר אחדות גדולה יותר.
במשמרת תפילה לפני פתיחת הסינוד נשא האפיפיור תפילה זו:
מלבד הקשבה, אנו מעוררים פתיחות כלפי דיון כנה, פתוח ואחווה, שמוביל אותנו לשאת באחריות פסטורלית את השאלות השינוי הזה בעידן מביא. אנו נותנים לזה לזרום בחזרה אל ליבנו, מבלי לאבד את השלווה, אך באמון רגוע אשר בזמנו לא ייכשל ה' להביא לאחדות...
מי יתן ורוח חג השבועות תנשב על עבודתו של הסינוד, על הכנסייה ועל האנושות כולה. לבטל את הקשרים שמונעים מאנשים להיתקל זה בזה, לרפא את הפצעים המדממים, להצית מחדש תקווה. - POPE FRANCIS, משמר התפילה, רדיו הוותיקן, 5 באוקטובר 2014; fireofthylove.com
האם הסינוד הוא מזימה לערער את הכנסייה או הזדמנות לבחון את הגישות הפסטורליות שלנו בעיצומה של תרבות המוות? האם זה הבסיס להפיכת הכנסייה יותר ל"בית חולים שדה"? ישנן דעות רבות על איך לעשות זאת, ולכן אין זה צריך להפתיע אף אחד שכמה מצגות סינודאליות היו מחוץ לבסיס מבחינה תיאולוגית ברוח של דיאלוג פתוח וחקירה.
עם זאת, אפשר להוסיף, זה היה מבלבל מדוע התוכן של אלה 
הדיונים נחשפו לציבור לא מסונן. איזו משפחה משדרת את ה"שיחות" הפנימיות שלה לשכנים? אבל זה בדיוק מה שנעשה, לבלבול של אבות סינודים רבים. הבעיה היא כזו: תקשורת ההמונים לא מחכה לתביעות שליחים. הם מחפשים "הדלפות", רכילות עסיסית, חוסר תפקוד, פילוג... ודו"ח הסינוד האחרון העביר את ההזדמנויות הללו על מגש.
...המסר יצא: זה מה שהסינוד אומר, זה מה שהכנסייה הקתולית אומרת. לא משנה איך ננסה לתקן את זה, כל מה שנגיד בהמשך יהיה כאילו אנחנו עושים בקרת נזקים. — הקרדינל וילפריד נאפייר, LifeSiteNews.com15 באוקטובר 2014
בין אם התכוונו או לא, אנשים כבר התחילו בהנחה שהכנסייה שינתה את עמדתה. עם זאת, לא הסינוד ולא האפיפיור שכתבו אות אחת של החוק, שלא לדבר על שינו שיטות פסטורליות כלשהן. ואם כן, זה עוד יעבור זמן רב. אז הפאניקה בשלב זה היא לגמרי לא במקום. תסכול הוא לא.
בלי קשר - ואנחנו צריכים לשים לב לזה - מה שקורה עכשיו הוא שהסינוד מתנהג כמו כברה. זה מתחיל לחשוף היכן עומדים קרדינלים, בישופים, כמרים והדיוטות כאחד על האמונה והמוסר הבלתי משתנים של הקתוליות. היא חושפת, אולי, את הענפים הטובים והרעים לפני הגיזום. זה חושף את הפחדים והנאמנויות של הדיוטות. זה חושף בסופו של דבר עד כמה כל אחד מאיתנו סומך על המשיח ובהבטחתו להישאר עם הכנסייה שלו "עד סוף העידן". [5]מאט 28: 20 אין שום דבר נסתר שלא יתגלה. כל מה שהוסתר בחושך יוצא לאור.
וזה, אני מאמין, מה שהרוח עושה.
כי הגיע הזמן שיפוט יתחיל בבית אלוהים; אם זה מתחיל אצלנו, איך זה יסתיים עבור מי שלא מציית לבשורה של אלוהים? (1 פטרוס 4:17)
נמאס לכם ממוזיקה על יחסי מין ואלימות?
מה דעתך על מוסיקה מרוממת שמדברת אל שלך לֵב.
האלבום החדש של מארק פגיע נגע ברבים בבלדות השופעות ובטקסטים המרגשים שלה. עם אמנים ומוזיקאים מכל רחבי צפון אמריקה, כולל מכונת המיתרים של נאשוויל, זה אחד מארק
הפקות הכי יפות עד כה.
שירים על אמונה, משפחה ועוצמה שיעניקו השראה!
לחץ על עטיפת האלבום כדי להאזין לתקליטור החדש של מארק או להזמין אותו!
האזינו למטה!
מה אנשים אומרים ...
הקשבתי לתקליטור החדש שלי של "פגיע" שנרכשתי שוב ושוב ולא יכול לגרום לעצמי להחליף את התקליטור כדי להאזין לאחד מארבעת התקליטורים האחרים של מארק שקניתי בו זמנית. כל שיר של "פגיע" פשוט נושם קדושה! אני בספק אם כל אחד מהתקליטורים האחרים יכול לגעת באוסף האחרון הזה של מארק, אבל אם הם אפילו טובים למחצית
הם עדיין חובה.
—ויין לייבל
טיילתי דרך ארוכה עם הפגיע בנגן התקליטורים ... בעיקרון זה פסקול החיים של משפחתי ושומר על הזיכרונות הטובים בחיים ועזר להעביר אותנו דרך כמה נקודות מחוספסות מאוד ...
השבח לאל על משרד מרקוס!
—מרי תרז אגיזיו
מארק מאלט מבורך ומשוח אותו על ידי אלוהים כשליח לתקופתנו, חלק מהמסרים שלו מוצעים בצורה של שירים שמהדהדים ומהדהדים בתוך היותי הפנימית ביותר ובלבי ... איך מארק מלט אינו סולן בעל שם עולמי ???
—השרל מולר
רכשתי את התקליטור הזה ומצאתי שהוא פנטסטי לחלוטין. הקולות המעורבים, התזמור פשוט יפה. זה מרים אותך ומניח אותך בעדינות ביד אלוהים. אם אתה מעריץ חדש של מארק, זה אחד הטובים ביותר שהפיק עד היום.
ג'ינג'ר סופק
יש לי את כל תקליטורי Marks ואני אוהב את כולם אבל זה נוגע בי בדרכים מיוחדות רבות. האמונה שלו באה לידי ביטוי בכל שיר ויותר מכל זה מה שצריך היום.
-יש
