הנצחי

מילת ה- NOW בנושא קריאות המונים
ל- 26 בספטמבר 2014
העדיף. קדוש הזיכרון קוסמאס ודמיאן

טקסטים ליטורגיים כאן

שם הוא זמן שנקבע לכל דבר. אך באופן מוזר, זה מעולם לא נועד להיות כך.

זמן לבכות ופעם לצחוק; זמן להתאבל, ופעם לרקוד. (קריאה ראשונה)

מה שכותב הכתובים מדבר כאן אינו ציווי או צו שעלינו לבצע; אלא, ההבנה שהמצב האנושי, כמו גאות ושפל הגאות, עולה לתפארת ... רק כדי לרדת לצער.

זמן להרוג, וזמן לרפא; זמן להפיל, ופעם לבנות.

זהו הסיפור העצוב של המדינה האנושית, שנסחף פנימה והחוצה מהסבל, אף פעם לא רחוק משמחה, אף פעם לא רחוק מכאב - מעולם לא נועד על ידי אלוהים.

זמן לאהוב, וזמן לשנאה; זמן מלחמה וזמן של שלום.

הו, באיזו תדירות אני מרגיש את הפצע הזה בלבי! הפצע של לידת ילד בידיעה שיום אחד אצטרך להרפות ממנה; הפצע של אחיזת אשתי בידיעה שיום אחד אולי אצטרך לקבור אותה; הפצע של מפגשים שמחים עם בני משפחה וחברים, בידיעה שבקרוב עלינו להיפרד; את פצע ריח האביב בידיעה שבסופו של דבר הסתיו יסחוף אותו. לפעמים אני זועק, "אלוהים, החיים האלה נראים כל כך כואבים לפעמים! למה זה חייב להיות ככה ?! "

והתשובה היא:

הוא עשה את כל מה שמתאים לזמנו, וגם הכניס את הנצחי לליבם, מבלי שהאדם יגלה, מההתחלה ועד הסוף, את העבודה שאלוהים עשה.

הזמן גורם לנו להיות מודעים ל חסר זמן. שיאי החיים ומורדות החיים מצביעים ללא הרף על מה שמעבר לחיים אלה - הראשונים, הנושאים אלינו את הבושם של גן עדן, ואילו האחרונים מזכירים לנו שיש מעבר לריח כדור הארץ. ואכן, חטא ומוות מדדו את ימי האדם. אז אלוהים הרים את חולות הזמן האלה וספר אותם בזה אחר זה, דקה אחר דקה, כך שכל גרגר שייפול לעד לעבר יכול לעבוד לקראת האפשרות להיות איתו לנצח.

כמה יקר אם כן כל יום, בין אם זה זמן לצחוק או זמן לבכות. כי כל שעה נושאת בתוכה את הזרע של הנצחי שמחכה לי.

אחים, אני מצדי לא רואה את עצמי השתלטתי. רק דבר אחד: שוכח את מה שמסתתר מאחור אבל מתאמץ קדימה למה שצפוי, אני ממשיך במרדף אחר המטרה, פרס קריאתו של אלוהים כלפי מעלה, במשיח ישוע. (פיל 3: 13-14)

אם אני לא מצליח לזכור; אם ביליתי את שעתי בחטא; אם שכחתי את כבודי כילד אלוהים ... אוכל לחזור אליו ברגע הבא, ולהיכנס שוב לזרם הנצחי שמגיע אליו, באופן אירוני, רק לאורך זמן. מכאן שזעקת המצוקה שלי יכולה להפוך לזעקת אמון - גם אם זה הצלב שאני פונה אליו, הצלב שאני נושא.

בָּרוּךְ יְהוָה, אֵלִי, חַסְדִּי וּמִצְרוֹתִי, מַצְלִי, גוֹלֵי, מִגְנִי, אֲשֶׁר אֲנִי סומך עליו. (מזמור היום)