אלה הם הימים בהם ישוע מבקש שתהיה לנו אמון מוחלט ומוחלט. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אני שומע את זה עם כל הרצינות בלב. עלינו לסמוך לחלוטין על ישו, מכיוון שהימים מגיעים בהם הוא כל מה שנצטרך להישען עליו.
קְפִיצָה
הדימוי שהיה לי בלב השבוע הוא של צוק גבוה ותלול. ישוע מבקש ממני לרדת לקרקעית. וכך אני רצועה על כל הציוד, קווי הבטיחות, הקסדה, הדוקרנים וכו 'ומתחילה בירידה האיטית, תוך שימוש בכל היכולות, הידע והכישורים הטבעיים שלי. ואז אני שומע את ישוע אומר, "לא ... אני רוצה שתעשה זאת קְפִיצָה!"אני מסתכל למטה אל הקניון, והוא מכוסה בעננים. אני לא יכול לראות את התחתית. וישוע אומר שוב," קפוץ. תבטח בי. לקפוץ."
אלוהים דוחף אותנו אל מחוץ לקן הנוחות, כביכול. זה אולי מרגיש כמו דחיפה או לחיצה, אבל בעצם זו מחווה הורית של אהבה. הגיע הזמן של הצעירים ללמוד על טיסה ... בשביל רוחות השינוי נמצאים כאן, מוכנים לשאת אותנו לאזורים חדשים של הרוח, למילים ולחלומות, וחזונות שניבאו זה מכבר.
ככל שהמצב בו אתם נמצאים קשה יותר, עליכם להרפות ולסמוך עכשיו. עלינו ללמוד לעוף לגמרי על כנפי השגחתו.
אתה חוב? עומדים לאבד את החולצה? ואז אמור, "אלוהים, לא רק את החולצה שלי, אלא גם אתה יכול להחזיק את הנעליים שלי! אני אאמין בך בכל, אפילו בכל הפרטים." אתה מבין למה אני מתכוון? זה נקרא קפיצה. זה נקרא אמון, שם אתה מפקיר את הכל בידו. זה לא הגיוני. זה טיפשי. זה נקרא אמונה: כשאחד כבר לא מסתמך על האינטליגנציה שלו כדי לסדר את החיים או ללכת דרך ארצות לא ידועות, אלא צועד קדימה אל חושך האמונה המוחלט.
סמכו על ה 'בכל לבבכם, ואל תסמכו על הבנתכם. בכל דרכיך הכיר בו והוא יישר את דרכך. (משלי 3: 5-6)
נפילה חופשית של אמונה
לאחרונה בטיסה לטורונטו מטוסנו ירד לשדה התעופה בסערה. פתאום לא יכולתי לראות את האדמה יותר בגלל העננים. זה הרגיש שאנחנו עדיין יורדים - במהירות. הייתה לי הרגשה שאנחנו עומדים לפגוע בקרקע בלי לדעת, לפתע ננעץ דרך העננים, עדיין גבוה מעל האדמה. הטייס ידע בכל זאת מה הוא עושה!
כשאתה מרגיש שאתה נופל חופשי בחיים, אתה יכול לעשות שני דברים: להיכנס לפאניקה, לרטון ולהיות שלילי או מדוכא, וזה באמת סוג אחר של ריכוז עצמי. או שאתה יכול להרפות ולרכוב על הרוחות, מתוך אמון שרוח הקודש תוביל אותך בדיוק לאן שאתה צריך ללכת. או שאנחנו סומכים על אלוהים שיפעל את חיינו, או שאנחנו מעמידים פנים שאנחנו יודעים להטיס מטוס סילון ולקחת את השליטה בעצמנו, בדרך כלל עם השלכות כואבות.
עלינו להכיר בצד הנסתר של הסבל. על פניו זה נראה נורא. אך כשאנחנו עוברים דרכו, מכירים ברצון האל בהתחפושת המצוקה של אי הנוחות, הסבל שלנו יכול לא רק להיטהר, אלא להפוך לפתח לחופש פנימי ולשלום שאינו ניתן לביטוי.
ישוע מבקש מאיתנו להרפות. עזוב את מה שאתה לא יכול לשלוט בכל מקרה. עזוב את העולם הזה ואת הרצונות ההזויים שלו שמתחילים להתמוסס לפני החום המתקרב של שמש הצדק. רוח כניעה ילדית זו תהיה חיונית בזמנים הבאים לארץ.
כששואלים אותי איך פרדריק דומינגז ושלושת ילדיו שרדו שלושה ימים שאבדו ביערות החורפים של קליפורניה השבוע, השיב האב: "ישוע המשיח."
קְפִיצָה. הוא יהיה שם כדי לתפוס אותך.
בני, בבואך לשרת את יהוה, התכונן למבחנים. היו כנים ללב ואיתנים, ללא הפרעה בזמן מצוקה. דבק בו, אל תעזוב אותו; כך עתידך יהיה נהדר. קבל את כל מה שקורה לך, בצער מוחץ היה סבלני; כי באש נבחן זהב, ואנשים ראויים בכור ההשפלה. סמכו על אלוהים והוא יעזור לכם; יישר את דרכייך ותקווה בו. אתה ירא יהוה, חכה לרחמיו, אל תפנה פן תיפול. אתה ירא ה ', סמך עליו, ושכרך לא יאבד. אתה ירא את יהוה, מקווה לדברים טובים, לשמחה ורחמים מתמשכים. (אדוני 2: 1-9)
