אוטווה, קנדה
פורסם לראשונה ב -14 באפריל, 2006.
אם השומר רואה את החרב מגיעה ולא תוקע בחצוצרה כדי שלא יזהירו את העם, והחרב באה ותיקח כל אחד מהם; שהאדם נלקח בעוונותו, אבל את דמו אדרש ביד השומר. (יחזקאל 33: 6)
I AM אף אחד שלא ילך לחפש חוויות על טבעיות. אבל מה שקרה בשבוע שעבר כשנכנסתי לאוטווה, קנדה נראה ביקור שאין לטעות בו אצל האל. אישור של עוצמה מילה ואזהרה.
כשסיבוב ההופעות שלי לקח את משפחתי ואני דרך ארצות הברית בתענית זו, הייתה לי תחושת ציפייה מההתחלה ... שאלוהים עומד להראות לנו "משהו".
תמרורים
כתמרור לציפייה זו היה אחד הניסויים הפנימיים הקשים ביותר שחוויתי מזה זמן רב. למעשה, הסיור הזה כמעט לא קרה באמצעות סדרה של הסחות דעת עזות. זה התכנס למרבה הפלא בשנייה האחרונה - שישה עשר אירועים שהוזמנו בתוך שבוע!
לא תכננו זאת בדרך זו, אך בסופו של דבר נסיעותינו עברו אותנו על פני שלוש האסונות הגדולים ביותר של ארצות הברית בהיסטוריה האמריקאית. עברנו דרך גלווסטון, טקסס שם הוריקן אדיר השתלט על 6000 נפשות בשנת 1900 ... ואז סבל מחבלות בשנה שעברה עם הוריקן ריטה.
הקונצרטים שלנו לקחו אותנו אז ניו אורלינס שם ראינו ממקור ראשון את מה שתושב אחד הגדיר כנזק בעל "מידות תנ"כיות". ההרס של הוריקן קתרינה הוא מוזר ולא יאומן ... התיאור שלו מדויק בצורה מצמררת.
בדרכנו לניו המפשייר עברנו במקום העיר ניו יורק. בטעות לקחתי פנייה מהכביש המהיר שנועדה לרכבי נוסעים בלבד, ולפני שידענו את זה, אוטובוס הטיולים שלנו היה ממש ליד גראונד זירו: חור פעור באדמה, עם זיכרונות מתנשאים ומתנשאים לבד כדי למלא אותו.
מילה לא צפויה
כמה ערבים לאחר מכן, כשהתכוננו לנסוע לאוטווה -עיר הבירה של קנדה- כל הזמן אמרתי ללאה שאני מרגיש שאלוהים הראה לנו את הערים האלה מסיבה -אבל מה? באותו לילה כשהייתי מוכנה למיטה, הסתכלתי על התנ"ך של אשתי והיה לי הדחף העצום להרים אותו. עצמתי את עיניי ושמעתי את המילים "עמוס 6 ...". לא בדיוק ספר שקראתי ממנו מאוד. אבל בכל זאת פניתי אליו, בציית למה ששמעתי.
מה שקראתי היה צירוף מקרים מדהים, או שאלוהים דיבר בצורה מאוד ברורה:
כמה נורא יהיה לך שיש לך חיים כל כך קלים בציון ועבורך שתרגיש בטוח בשומרון - מנהיגי הגדולים של האומה הגדולה הזו ישראל, אתם שאליהם העם הולך לעזרה! לך והסתכל על העיר קלנה. ואז המשיכו לעיר הגדולה חמת וירדו לעיר הפלשתית גת. האם הם היו טובים יותר מממלכות יהודה וישראל? האם השטח שלהם היה גדול משלך? אתה מסרב להודות שיום אסון מתקרב, אבל מה שאתה עושה רק מקרב את היום ההוא.
האדון הריבון הכל יכול נתן אזהרה חגיגית זו: "אני שונא את הגאווה של עם ישראל; אני בז לאחוזות המפוארות שלהם. אני אתן את עיר הבירה שלהם ואת כל מה שיש לה לאויב ... אני אשלח צבא זר לכבוש אותך ממעבר חמת בצפון ועד נחל הערבה בדרום. (חדשות טובות התנ"ך הקתולי)
מיד הבנתי את שלוש הערים העתיקות כסמלות לשלוש הערים שראינו, ואת עיר הבירה מכונה אוטווה. כמו כן, הרגשתי שאלוהים פונה לא רק למנהיגים הפוליטיים של קנדה, אלא למנהיגי הכנסייה בקנדה, וכמובן, לאומה כולה.
אבל שאלתי את עצמי, "האם אני ממציא את זה? האם זו באמת מילה מאת האדון? האם אני צריך לתת את זה לתושבי קנדה כשאני הולך לעיר הבירה מחר? " החלטתי פשוט לישון על זה, לטעות בצד הזהירות.
אִשׁוּר
למחרת כשנסענו לעבר גבולות העיר, התחלתי להתפלל את קפלת המחרוזת והרחמים האלוהית, כפי שהיה יום שישי ושעת הרחמים (3:4). ממש ברגע שנכנסנו לגבולות העיר הייתי פתאום ובאופן מילולי "שיכור ברוח", או לפחות כך זה הרגיש. מעולם לא חוויתי דבר כזה לפני כן, בו כל גופי, רוחי ונשמתי היו מוצפים ברוח האל. זה הגיע ללא אזהרה ונמשך 20 דקות עד שהגענו לקונצרטים הראשון מתוך ארבעה. גופי רעד כאילו רעם קדוש הרעיד אותו! בקושי הצלחתי לנסוע (אם כי שאר בני המשפחה חשו שהחוויה הומוריסטית למדי!)
אז באותו לילה, שיתפתי את הקהל בקטע הכתובים שקיבלתי ערב קודם. והוספתי גם את זה ...
הכתוב אומר לנו שאלוהים כן אהבה, לא אלוהים כן לאהוב. אהבתו אינה פוחתת ביחס לחטאתינו, אלא קבועה, ללא תנאי. עם זאת, מכיוון שהוא אוהב אותנו, הוא לא יצפה בחיבוק בזמן שחברות הולכות בדרך של הרס (תוצאה של נטישת רצונו הטוב ומצוותיו).
כשם שאם אוהבת זועקת אזהרה כאשר ילדה עומד לגעת בכיריים חמות, כך גם אלוהים האב קורא באמצעות עבדיו אזהרות מה יביא לכך שאנושות תמשיך למרוד (לִרְאוֹת הרומאים 1: 18-20; התגלות 2: 4-5). אלוהים לא נוטש אותנו! אנחנו דווקא בוחרים לעזוב את מקלט הגנתו. ועכשיו, כדברי כומר אמריקני אחד, "קנדה אינה חסינה."
מה שאני שומע במילה זו הוא מסר של רחמים, צעקה משמים לקרוא לנו בחזרה לחירות התשובה ולשמחה ולברכת ההתייחדות עם אלוהים באמצעות יישור מחדש של הרצון הלאומי שלנו עם רצונו. אלוהים סבלני ביותר. הוא "איטי לכעס ועשיר ברחמים." אך ככל שמדינתנו ממשיכה להפיל את עתידה, להגדיר מחדש את הנישואין ולהעמיד את הכלכלה והבריאות לפני המוסר - האם סבלנותו של אלוהים הולכת ודלה? כשנגמר עם ישראל, הוא טיהר את האומה שאהב על ידי מסירתו לאויביו.
אני רוצה לציין, כמו שרבים מכם יודעים, שכמעט ולא הגענו לאוטווה מאחר שאשתי פתאום חלתה בזיהום שקדי קשה ואושפזה. אך באמצעות תפילותיך וסימן מופלא של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, לאה פנתה במהירות לפינה, והצלחנו להשלים את סיורנו ולהעביר את המסר הזה של אהבה, רחמים - ואזהרה - לאומה של קנדה.
הפוליטיקאים בקנדה הבהירו כי בכוונתם להישאר במסלול הנוכחי של היציאה מהשורשים ההיסטוריים והמוסריים של מדינה זו. עלינו להתפלל עבורם ולהמשיך לדבר אמת. עלינו להתפלל גם עבור הרועים שלנו ששתיקתם מטרידה (למעט מעטים). בעוד שכבשים רבות ממשיכות ללכת לאיבוד בגל הגאות של רלטיביזם מוסרי, במיוחד הצעירים, הגיע הזמן שהכבשים שעדיין חזקות להרים את קולם בחוסר פחד ...
אולי זה, כמו שאמר יוחנן פאולוס השני, "שעת החסידים."
כאשר אנו מפסיקים להיות חברי פרלמנט, למרבה הצער, ככל הנראה נשכח על ידי עמיתינו - אך לא על ידי אלוהים, המכיר כל אחד מאיתנו מקרוב. אם אלוהים בעצמו הוא באמת מחבר הנישואין, אז נוכל לתת דין וחשבון טוב על עצמנו כאשר אנו עומדים לפניו, שכן כולנו חייבים לעמוד לפניו. -פייר למיו, חבר פרלמנט שמרני באונטריו מדבר 6 בדצמבר 2006 לפני ההצבעה על פתיחה מחודשת של הדיון בנישואין הומו בקנדה. התנועה הובסה.
אם עמי שנקרא בשמי ישפיל את עצמו, ויתפלל ויבקש את פני, ויפנה מדרכיהם הרעות, אז אשמע משמיים, ואסלח על חטאם ואבריא את ארצם. (2 דברי הימים 7:14)
התמיכה הכספית והתפילות שלך הן הסיבה
אתה קורא את זה היום.
יתברך ותודה.
לנסוע עם מארק פנימה אל האני עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
מזגו את lire mes écrits en français, cliquez sur le drapeau:
