הרבה קורה בעולם מאז שהמשרד ומשפחתנו עברו למקום חדש בשבועות האחרונים. האפיפיור שיחרר אנציקל חדש אשר פורש באופן נרחב (אם לא בפראות). לא הספקתי לקרוא את המסמך, אבל אני מקווה שאחר כך בקיץ. בינתיים, מייקל אובראיין, הממוקם ממגדל השמירה הנבואי שלו, הציג תובנה חזקה על האנציקלופדיה. כאן. כמו כן, ג'ון הנרי ווסטרן מבהיר את קריאתו של האב הקדוש ל"סמכות פוליטית עולמית "ומדוע זו לֹא קריאה לממשלה עולמית אחת כאן.
שינויים חברתיים גדולים, אם לא טלטלה, ממשיכים לנבוט בארצות הברית. זהו, אני מאמין, חלק מהמגמה לעבר מהפכה גדולה (ראו את כתבי מַהְפֵּכָה!).
הספר החדש שלי, העימות הסופי, היו כמה עיכובים, אך כעת הם נמצאים בשלב הסופי לפני ההדפסה. זה יהיה זמין בהמשך הקיץ.
וכפי שציינתי קודם, אנו בונים מתקן סטודיו חדש בו אנו נמצאים כעת - מתקן פשוט ושקט בארץ. שוב אני צריך לפנות לקוראים שלי לצרכים ספציפיים וקריטיים כרגע. למרות שלא היית שם לב, ארבעת הפרקים הראשונים של מחבקת את התקווה נוצרו בקשיים טכניים שהצלחנו, לרוב, להסתיר. עם זאת, המשמעות היא שעלינו לעבור למצלמה מסוג שידור (5500 דולר). אנו זקוקים גם לתמיכתך לבניית הסטודיו ($ 6000) ולכסות כמה תיקונים יקרים עבור אוטובוס התיירים המזדקן שלי. בידיעה שמדובר בתקופות כלכליות קשות יותר ויותר, לא רק עבורנו, אלא עבור כולכם, אני פונה לאלה מכם שיכולים לעזור לנו כלכלית בשלב זה. ניתן לבצע תרומות כאן סיור קישור לתרומה (שעשוי להעביר אותך גם לאתר הבטוח והמאובטח שלנו לתרומות מקוונות.) שוב תודה לכל מי שעזר לנו בעבר. מכתב זה מגיע אליך היום מכיוון שנדיבותך אפשרה לנו לשלם עבור שירות דוא"ל זה וכו '.
מכיוון שצמצמתי משמעותית את סיורי המשרד בכדי לכתוב את ספרי ולהשיק את שידור האינטרנט שלי, אנו שורדים כמעט אך ורק מנדיבותם ותמיכתם של קוראי. כמו כולכם, נאלצתי להיכנס לרמות חדשות של אמון ואמונה בהשגחה של אלוהים בידיעה שיש לי עוד 9 פיות ומשכנתא להאכיל. למעשה, החודשים האחרונים היו חוויה מדברית מוזרה בה אלוהים שתק בעיקר, וכפי שרבים מכם חווים או חווים, יש תחושה שהוא "רחוק". 
אך עלינו להיות זהירים כאשר אנו מפרשים את אלוהים באמצעות רגשותינו, במיוחד כאשר הם רגשות של מיואש, פחד וחרדה. כמעט תמיד אנו נוטים להרגיש באותם זמנים שיש לאלוהים נָטוּשׁ לָנוּ. האם תרזה חוותה גם את הרגשות הללו, באופן אינטנסיבי, אך הראתה לנו את הדרך דרכם: להמשיך בדרך של רצון האל. כלומר לאהוב ולשרת ולהישאר צנועים לפני "שכנו". את הכניעה לתחושת חולשה וחוסר ידיעה זו שהפכה לצלב שעלי לשאת, באופן שנכנע ישוע לתשוקה שהונחה לפניו.
וכך, אני מזכיר לעצמי כמו גם את הקוראים האהובים שלי: אל תפחד! רצון האל לעולם לא לנטוש אותך. אתה אומר שאלוהים עזב אותך. לאן הוא הולך? איך יכול להיות מי שנמצא בכל מקום? אה, אבל אתה אומר שלו ברכות וחסד נסוגים כי אתה חוטא, שהוא לא מרוצה ממך. אך גם זה שקר, כי אלוהים מחפש את החוטא. רחמיו מלהיבים לבזבז את נפשי האומללים ביותר. הוא מוכן להשליך אוקיינוס של חסדים על כל אחד מאיתנו. אבל הנה המפתח: כשאתה מבקש חסדים אלה, אל תחזית, תנתח או תשאול אֵיך אלוהים הולך לתת לך אותם. לנטוש את עצמך, אלא, לרצונו הקדוש שהוכר לך בחובת הרגע ובאמצעות מצוותיו הקדושות.
ובואו נתפלל אחד לשני. אני כן מרגיש את החסדים והכוח שמגיעים דרך ההשתדלות שלך. הייתי נעול במאבק פנים אינטנסיבי בשבועות אלו, ואני יודע שתפילותיך בעבר נעזרו בי. אני מתפלל כל יום גם בשבילך.
לפני כמה ימים התגלגלו לי מילים שהפתיעו אותי. אמרתי לאשתי, "אני מאמין שהמשרד שלי רק התחיל." אם זה היה מהרוח או ממני, אני לא יודע ... אבל כשאני מביט בחלון לאירועים המתרחשים לפנינו, אני חושד שמילים אלה נושאות אמת כלשהי.
חסד ושלום של אלוהים נשארים איתך תמיד.
