WE לשמוע את המילים האלה מהבשורה כמה פעמים בשנה, ובכל זאת, האם אנחנו באמת נותנים להם לשקוע?
אני אומר לך, אלא אם כן צדקתך תעלה על זו של הסופרים והפרושים, לא תיכנס למלכות שמים. (הבשורה של היום; קריאות כאן)
המאפיין הבולט של הפרושים בתקופתו של ישו היה שהם דיברו אמת, אך לא חיו אותה. "לכן," אמר ישו ...
... עשה והתבונן בכל הדברים שהם אומרים לך, אך אל תלך לדוגמא שלהם. שכן הם מטיפים אך אינם נוהגים. (מתי 23: 3)
אזהרתו של ישוע בפניכם ולי היום היא גמורה: אם אנחנו כמו הפרושים, "לא ניכנס לממלכת שמים." השאלה שעלינו לשאול את עצמנו בזהירות היא "האם אני מציית לה '?" ישוע נותן קצת בחינת מצפון בדבריו הבאים, כאשר הוא מצביע במיוחד על אהבתנו לרעך. האם אתה נושא טינה, מרירות וחוסר סליחה כלפי אחרים, או שאתה נותן לכעס שלך לנצח את היום? אם כן, מזהיר ישוע, אתה "עלול לשפוט" ול"ג'נה הלוהטת ".
יתר על כן, מה אנו עושים באופן פרטי כשאף אחד לא צופה? האם אנו עדיין נאמנים לאדון "הרואה בסתר"?[1]עיין מתיו 6:4 האם אנו לובשים פנים חביבות וחמות כאשר אנו נמצאים בציבור, אך בבית, קרים ואנוכיים עם משפחתנו? האם אנו מדברים בנעימות עם קבוצה אחת של אנשים, אך משחררים שפה והומור גס עם אחרים? האם אנו מעלים הופעות או מעלים טיעונים עבור "הקהל הקתולי", ובכל זאת, איננו חיים את מה שאנו מטיפים לה?
אם כן, עלינו להודות בפיכח כי צדקנו באמת כן לֹא לעלות על זה של הפרושים. לאמיתו של דבר, יתכן שהוא אפילו לא יעלה על הפילנתרופ האלילי הסמוך.
מה שהאב מבקש מאיתנו כיום אינו שונה למעשה ממה שהוא ביקש מישוע: "הציות של האמונה." [2]עיין רומית 16:26
בן למרות שהיה, הוא למד ציות ממה שהוא סבל ... (עברים 5: 8)
אלוהים שולח נסיונות, לא כדי לפגוע בנו, אלא כדי לטהר ולנער אותנו מאבק החטא וכוחות ההרס שלו.
ילד שלי, כשאתה בא לשרת את האדון, הכין את עצמך למבחנים. היו כנים ללב ואיתנים, ואל תהיו נמרצים בזמן מצוקה. נצמד אליו, אל תעזוב אותו, כדי שתצליח לך בימיך האחרונים. קבל את כל מה שקורה לך; בתקופות של השפלה היה סבלני. שכן באש נבחנת זהב, והנבחר, בכור ההשפלה. אמון באלוהים, והוא יעזור לך; הפוך את דרכייך ישר ותקווה בו. (סירח 2: 1-6)
אם לא היינו כנים בלב ואיתנים; אם היינו נמרצים ומורדים; אם לא נצמד אליו ולא קיבלנו את משפטנו; אם לא היינו סבלניים או צנועים; אם לא יישרנו את דרכינו והרגלינו הישנים ... תודה לאל, אנחנו עדיין יכולים. גם אם שיער אפור מכתיר לך את הראש, אצל אלוהים, אנחנו תמיד יכולים להתחיל מחדש.
אל תישא שום נשמה להתקרב אלי, למרות שחטאותיה יהיו כמו ארגמן ... ככל שסבל הנפש גדול יותר, כך גדלה זכותה לחסדי ... אני לא יכול להעניש אפילו את החוטא הגדול ביותר אם הוא פונה לחמלה שלי, אלא להפך, אני מצדיק אותו בחסדי הבלתי נתפס ובלתי ניתן לבירור ... להבות הרחמים בוערות אותי - מלהטות לבזבז; אני רוצה להמשיך ולשפוך אותם על נפשות; נשמות פשוט לא רוצות להאמין בטובתי ... האומללות הגדולה ביותר של הנשמה אינה מצליפה אותי בזעם; אלא, לבי זז אליו ברחמים גדולים. —ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 699, 1182, 1146, 177, 1739
זו הסיבה שישוע נתן לנו את סקרמנט הפיוס - כדי שיחזיר אותנו גם כשסטענו נורא.
האם הייתה נפש כמו גופה מתכלה כך שמבחינה אנושית, לא הייתה [תקווה] שיקום וכבר היה הכל אבוד, אין זה כך עם ה'. נס הרחמים האלוהי מחזיר את הנשמה הזו במלואה. אוי, כמה עלובים אלו שאינם מנצלים את נס רחמי ה'! —ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1448
אבל אז, עלינו גם להשאיר את הווידוי בלב כנה ובהחלטה איתנה: שצדקתנו, סוף סוף, תעלה על הפרושים.
קריאה קשורה
האם אנו יכולים למצות את רחמי האל?
המילה עכשיו היא עבודה במשרה מלאה
ממשיך בתמיכתך.
יתברך, ותודה.
לנסוע עם מארק פנימה השמיים עכשיו Word,
לחץ על הבאנר למטה כדי הירשמו.
הדוא"ל שלך לא ישותף עם אף אחד.
