IT יכול להיות קשה לקרוא את הכתבים באתר זה לעיתים, במיוחד את משפט לשבע שנים שמכיל אירועים מפכחים למדי. לכן אני רוצה לעצור ולהתייחס לתחושה משותפת שאני מתאר לעצמי שכמה קוראים מתמודדים איתה כרגע: תחושת דיכאון או עצב על מצב הדברים הנוכחי, והדברים הבאים.
עלינו להישאר תמיד מושרשים במציאות. אכן, יש עשויים לחשוב שמה שכתבתי כאן הוא מבהיל, שאיבדתי את הנטייה והפכתי להיות יצור חשוך וצר אופקים השוכן במערה. שיהיה. אבל אני חוזר ואומר לכל אלה שיקשיבו: הדברים שהתריעתי עליהם באים אלינו במהירות של רכבת משא. אנחנו רק מתחילים להרגיש את זה במדינות המערב במהלך זה שנת הפתיחה. לפני שנתיים כתבתי ב חצוצרות אזהרה - חלק ד ' הודעת אזהרה שיש אירועים קרובים שייצרו גולים. זו לא מילה לעתיד, אלא מציאות עכשווית לנשמות רבות מארצות כמו סין, מינמר, עירק, חלקים מאפריקה ואפילו מאזורים בארצות הברית. ואנחנו רואים את המילים של רדיפה מתפתח כמעט מדי יום כאשר גופי השלטון הגדולים ממשיכים לא רק לדחוף ל"זכויות הומואים", אלא להתקדם באגרסיביות לעבר השתקה של מי שלא מסכים איתם ... זאת, בעוד הקופים מתחילים להרוויח אותן זכויות כבני אדם - אחד העקרונות עליהם מדברים בעתיד אחדות שקרית.
זו רק ההתחלה של כאבי הלידה הקשים.
אך מעל לכל, עלינו לשים עין על הרחמים הגדולים שאלוהים עתיד להציף את כדור הארץ איתו בשלב כלשהו במהלך הסופה הנוכחית.
שורש העצבות שלנו
כאשר ישוע אמר לעשיר שעליו ללכת ולמכור הכל, הוא הלך משם עצוב. אנו עשויים להרגיש אותו הדבר; אנו רואים שאורחות החיים שלנו עומדים להשתנות, אולי באופן דרסטי בשנים הקרובות. כאן אולי טמון שורש העצב שלנו: המחשבה שנצטרך לאבד את הנוחות שלנו ולהרפות מה"ממלכה" הקטנה שלנו.
בין אם זמנים של שינוי קיצוני בפתח ובין אם לאו, ישוע היה תמיד דרש מתלמידיו ויתור על הדברים:
כל אחד מכם שלא מוותר על כל רכושו אינו יכול להיות תלמיד שלי. (לוק 14:33)
מה שישוע מתכוון כאן הוא א רוח הניתוק. זו לא שאלה כל כך הרבה מהרכוש שלנו, אלא היכן טמונה האהבה והמסירות האמיתיים שלנו.
מי שאוהב אבא או אמא יותר ממני אינו ראוי לי, ומי שאוהב בן או בת יותר ממני אינו ראוי לי; ומי שלא לוקח את צלבו והולך אחרי אינו ראוי לי. (מט 10: 37-38)
אלוהים, למעשה, רוצה לברך אותנו. הוא רוצה שנהנה מהיצירה שלו ונספק את כל צרכינו. פשטות ועוני רוח אין פירושם דלות או עלוב. אולי אנחנו צריכים לאתחל את הלב שלנו היום. שוב "לחפש קודם את מלכות השמים" ולא את מלכות הארץ. לכסח את הדשא. לעצב את החצר. צבע את הבית. שמור על הסדר טוב.
אבל תהיה מוכן לתת לכל זה ללכת.
זהו מצב הנפש הנדרש מתלמידו של ישוע. במילה אחת, נשמה כזו היא צליין.
לִשְׂמוֹחַ! שוב אני אומר לשמוח!
שמחו ביום הזה על כל בריאות טובה שיש לכם. תודה ליום זה על חייך אשר יתקיימו לנצח נצחים. תודה על מתנת נוכחותו של ישוע בקודש הקדוש בערים ובעיירותינו. תודה על הפרחים והעלים הירוקים ואוויר הקיץ החם (או אוויר חורף קריר, אם אתם גרים באוסטרליה). התגלה בבריאתו. צפו בשקיעה. שב מתחת לכוכבים. מכירים את טובתו שנכתבה ביקום.
ברוך את ה' על אהבתו האינסופית אליך. ברך אותו על רחמיו שחיכו בסבלנות כל כך שנחזור בתשובה. הודו לאלוהים בכל נסיבותיכם, הטובות והרעות, כי רצונו האלוהי מסדר את כל הדברים לטובה. ומי יודע? אולי זה יומכם האחרון עלי אדמות, ואתם מודאגים ומודאגים מ"אחרית הימים" לחינם. אכן, אנו מצווים "ללא חרדה כלל" (פיל ד:4-4).
אני מתפלל לקוראי בכל יום. אנא התפלל גם בשבילי. שיהיה כולנו סימני שמחה לעולם שנקלע לצערים.
לגבי זמנים ועונות, אחים, אין לכם צורך שיכתוב לכם דבר. כי אתם עצמכם יודעים היטב כי יום ה' יבוא כגנב בלילה. כשאנשים אומרים "שלום ובטחון", אז בא עליהם אסון פתאומי, כמו צירי לידה על אישה בהריון, והם לא יימלטו. אבל אתם, אחים, אינכם בחושך, כי היום ההוא יעקוף אתכם כמו גנב. כי כולכם ילדי האור וילדי היום. אנחנו לא של הלילה או של החושך. לכן, אל לנו לישון כמו השאר, אלא הבה נישאר ערניים ופיכחים. מי שישן הולך לישון בלילה, ומי שיכור משתכר בלילה. אבל מכיוון שאנו מהיום, הבה נתפכח, לעטות על עצמו את חוש האמונה והאהבה ואת הקסדה שהיא תקווה לישועה. כי אלוהים לא ייעד אותנו לכעס, אלא לזכות בישועה על ידי אדוננו ישוע המשיח, שמת עבורנו, למען נחיה יחד איתו בין ערים ובין אם נישן. לכן, עודדו אחד את השני ובנו אחד את השני, כמו שאתם עושים. (1 תס ה':5-1)
פורסם לראשונה ב -27 ביוני 2008.
לקריאה נוספת:
