המדיטציה הבאה מבוססת על קריאת המיסה השנייה של היום ביום הראשון של כניסת 2016. על מנת להיות שחקן אפקטיבי ב מהפכה נגדיתראשית עלינו להיות אמיתיים מהפכת הלב...
I אני כמו נמר בכלוב.
באמצעות הטבילה, ישוע זרק את דלת הכלא שלי ושיחרר אותי לחופשי ... ובכל זאת, אני מוצא את עצמי צועד קדימה ואחורה באותו חריץ של חטא. הדלת פתוחה, אבל אני לא רץ אל תוך מדבר החופש ... מישורי השמחה, הרי החוכמה, מי ההתרעננות ... אני יכול לראות אותם מרחוק, ובכל זאת אני נשאר אסיר מעצמי . למה? למה אני לא לָרוּץ? למה אני מהסס? מדוע אני נשאר בתלם הרדוד הזה של חטא, של לכלוך, עצמות ופסולת, צועד הלוך ושוב, הלוך ושוב?
למה?