שם הרבה על ליבי לכתוב ולדבר עליהם בימים הקרובים שהוא רציני וחשוב בתכנית הגדולה של הדברים. בינתיים, האפיפיור בנדיקטוס ממשיך לדבר בצורה צלולה ונהירה על העתיד העומד בפני העולם. אין זה מפתיע שהוא מהדהד את אזהרותיה של מריה הקדושה, שבאדם שלה, היא אב טיפוס ו ראי של הכנסייה. כלומר, צריכה להיות עקביות בינה לבין המסורת הקדושה, בין המילה הנבואית של גוף המשיח לבין ההופעות האותנטיות שלה. המסר המרכזי והסינכרוני הוא אזהרה ותקווה כאחד: אזהרה שהעולם נמצא ממש במצוקה של אסון עקב מהלכו הנוכחי; ו לקוות שאם נחזור לאלוהים, הוא יכול לרפא את אומותינו. אני רוצה לכתוב עוד על הילדות החזקה של האפיפיור בנדיקט בהתחשב במשמר הפסחא האחרון. אך לעת עתה, איננו יכולים לזלזל בחומרת אזהרתו:
החושך שמהווה איום ממשי על האנושות, אחרי הכל, הוא העובדה שהוא יכול לראות ולחקור דברים חומריים מוחשיים, אך לא יכול לראות לאן העולם הולך וממנו הוא בא, לאן החיים שלנו הולכים, מה טוב ומה מה רע. החושך העוטף את אלוהים ומטשטש ערכים הוא האיום האמיתי עלינו קיום ולעולם בכלל. אם אלוהים וערכים מוסריים, ההבדל בין טוב לרע, נשארים בחושך, אזי כל ה"אורות "האחרים, שמציבים הישגים טכניים מדהימים כל כך בהישג ידנו, הם לא רק התקדמות אלא גם סכנות שמעמידות אותנו ואת העולם בסיכון. —אפיפיור בנדיקט XVI, חג הפסחא משמרת7 באפריל 2012 (ההדגשה שלי)
וכך, העולם הגיע אליו שעת האבודים: תקופה של תקווה וגם אזהרה ...
המשך לקרוא →